שאלה
שלום:)
אני נמצאת במצב קצת מורכב ואשמח אם תהיה לכם עצה בשבילי.
אני בת 20 ובעז"ה רוצה להקים בית. הבעיה שלי היא, שיש בחור מהיישוב שלי, שאני לא יודע למה- נכנס לי לראש שאולי הוא יהיה בעלי ואני לא מצליחה לשחרר.
אני לא מכירה אותו אישית אבל כמה דברים שראיתי אותו עושה גרמו לי להעריך אותו. אבא שלי מכיר אותו טוב כי הוא לימד אותו בתיכון.
וזה גורם לי לחשוב, שאם אבא שלי או עוד אנשים שכן מכירים את שנינו לא חשבו לשדך בינינו, אז אולי זה באמת לא מתאים. (זה יישוב קטן ממש, ככה שאין סיכוי לא לחשוב על זה. ואני גם יודעת שההורים שלי כן חשבו על אנשים מכאן עבורי, אבל עליו לא..)
אני מתביישת לשאול את אבא שלי עליו ספציפית כי ההתרשמות שלי היא לא אישית, אין לי באמת משהו עמוק למה החלטתי.. זה בעיקר על הרושם החיצוני והיכרות שלי של המשפחה שלו.. ושוב, זה גורם לי לחשוב שאם כ"כ הרבה אנשים לא הציעו, אולי זה באמת לא 'שלי'?
והעניין הוא שזה תוקע אותי גם עם בחורים אחרים.. אני יוצאת ומנסה לבוא באמת עם ראש פתוח אבל בסוף כל הזמן חוזרת למחשבה עליו, ושבעצם *הוא* שלי. ולכן אין טעם לצאת עם אחרים..
ואני יודעת שזה לא הגיוני, ושאולי אני מפספסת הרבה מכך שאני תקועה במחשבה הזו. אבל לא מצליחה לשחרר.
יודעת שקצת מתוסבכת, אבל אם תהיה לכם איזושהי עצה בשבילי איך לשחרר אני אשמח ממש!
תודה בכל מקרה.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום אילה יקרה!
קודם כל תודה רבה שפנית אלינו, וכל הכבוד על היוזמה והרצון לבדוק מה קורה עם עצמך.
חז"ל כבר אמרו: "אין שמחה כהתרת ספקות" (מסכת חולין קל"ד ע"א).
כשמשהו מעסיק את האדם והוא צריך להחליט בצומת הדרכים שהוא נמצא (בין אם זה משהו טוב או פחות), ההחלטה שתגיע- גם אם במאמץ או החלטה כואבת, תביא ברכה והקלה גדולה ושמחה שהדברים הגיעו אל ההחלטה הנכונה, בעזרת ה'.
כי משהו עכשיו יותר שלם.
את צודקת לגמרי שאת עושה עכשיו "סטופ", ועוצרת לחשוב מה קורה איתך. זה יעזור לך בע"ה להתקדם הלאה, בין אם זה יהיה מה שרצית וגם אם לא (וזה יכול לקרות).
התנ"ך מספר לנו על אביגיל אשת נבל הכרמלי שרמזה לדוד המלך שיישא אותה לאשה.
מובא בגמרא על כך (בבא בתרא צ"ב ע"ב) שאנחנו צריכים ללמוד מהאווז: האווז הולך עם ראשו מורכן ארצה אך עיניו כלפיי מעלה, צופות ומביטות היכן יש לו מזון. ועל כך רש"י מסביר לנו:
"מחמת ענותנותו של אדם לא יהא בוש מלשאול דבר הצריך לו בין לתורה בין לפרנסתו ולתבוע חובו". במחשבה ראשונה זה אולי נראה לנו 'פדיחה' לבקש או לשאול, אך במבט מעמיק- אסור לנו להתבייש לבקש דברים עבורנו, אחרת איך נתקדם ונצמח? אדם אמור לדאוג לעצמו ולסביבתו, וזה נכון כלפיי כל התחומים- פרנסה, מזון וגם, כן- זיווג.
כתבת שאף אחד לא חשב על הרעיון להכיר ביניכם. זה לא אמור לגרום לחשש, אנשים לפעמים "רגילים" למציאות ולא חושבים להתחדש. לפעמים אסור ללכת אחרי העדר, אחרי מה שכולם חושבים. הרי כל אחד ואחת מאיתנו עם תכונות ואופי שונים. בגמרא כתוב (סנהדרין ע"ט): "רבא אמר: אדם קרוב אצל עצמו", כלומר, בין השאר- כל אחד מכיר את עצמו הכי טוב ויודע מה ראוי ורצוי עבורו.
ומכאן, לבירור. אולי כדאי לחושב עם עצמך מה חשוב לך ומה את מחפשת בחצי שלך לעתיד בע"ה. לענייננו, כתבת שאין לך היכרות אישית עם הבחור, אולי כדאי לברר עליו קצת- ולשמוע האם באמת זה הכיוון שלך?
בין אם את לא מעוניינת לברר עליו ובין אם כן, אני ממליצה לך מאוד לפנות לבחור עצמו ולשאול אותו האם הוא מעוניין בקשר. פשוט. במקום כל הדמיונות והאי ידיעה והספקולציות.. פשוט לקבל אותה: את האמת.
אני מתארת לעצמי שאולי זה 'נפל' עלייך הרעיון הזה. וזה בסדר גמור להרגיש מבוכה ואי נעימות.. בדמיון שלנו, הנשים- אנחנו רוצות שהגבר יחזר אחרי האשה (וכך גם תרבות המערב שמאוד מעצימה זאת). אבל בינתיים הזמן עובר וחבל! ולכן כדאי לבדוק ולראות מה קורה עם זה, אולי זה כן, ואולי לא, אבל כך או כך- להתחיל להתקדם ולהפסיק לשקוע בביצה של סימני השאלה.
יש כמה אפשרויות:
אפשר לפנות ישירות לבחור, לשלוח הודעה ולשאול אם אפשר להיפגש ובפגישה בארבע עיניים להיפגש, כמובן במקום פתוח ולשמור על דיני ייחוד.
אפשר לערב גורם שלישי שמכיר את שניכם ויוכל לתווך. זה יכול להיות חברה קרובה שלך או חבר טוב שלו.
אפשר להעביר מכתב או לשלוח הודעה. היתרון באפשרות השלישית היא היכולת לתת לבחור זמן לחשוב ולהגיב, כי מן הסתם זאת תהיה הפתעה עבורו).
אילה יקרה, זה באמת מהלך שהוא קצת נועז ובמבט ראשון רק רוצים להגיד לו 'לא'. מתיאורייך במכתבך את מבינה היטב שהמצב תוקע אותך- את לא מצליחה באמת לצאת לדייטים כי החשיבה עדיין נעולה על האפשרות שעוד לא ניסית- הבחור מהיישוב. ולכן, הרעיון לגשש ולשמוע מצדו מה הוא אומר, ומשם לראות האם יוצאים ומנסים או אולי לא, בעזרת ה' תוביל ליציאה מתוך ה'לופ' שאת נמצאת בו.
ולכן, עם כל הבאסה והאי נעימות, גם להיות מוכנים לכך ש... התשובה תהיה שלילית. אולי תצאו ויתברר שזה לא מתאים או שמראש הוא יגיד שזה לא רלוונטי עבורו. אכן קצת לא נעים ומכווץ' את הלב. ועדיין, כמו שאמרנו בהתחלה- התרת ספקות. עכשיו אפשר בלב שלם להמשיך הלאה.
זה לא תמיד קל, עדיין צריך לעבוד לא מעט על המחשבה, אבל את בדרך הנכונה.
(במצב כזה, אפשר לתת לעצמך קצת זמן שאת מתבאסת קצת וזה בסדר.. ואחר כך, את ממשיכה בצורה יותר נקיה וברורה. כדאי גם לפנק את עצמך בדברים שאת אוהבת. אבל זה, כאמור, במצב שבו יתברר שמה שחשבת לא יתממש).
כמובן, איך לא- הכי כדאי ובכל מצב, להתפלל. אנחנו מתפללים למה שאנחנו רוצים שיקרה, אבל הקב"ה הוא הרואה ויודע את התמונה המלאה. ולכן אנחנו מקווים ומתפללים שאכן הכל ייצא לטובה. הקב"ה תמיד איתנו, בכל מצב, והרב אבינר מסביר שלמעשה החיסרון מגיע כדי שנתפלל ובעצם נבוא לידי קרבה וקשר (ולא הפוך, מתפללים בגלל החיסרון).
בעזרת ה', הכל ייצא לטובה. אולי כך זה עוזר לך בבירור העצמי מה את מחפשת, אולי זה תורם לך בבירור ובהבנה ש- את רוצה להתחתן ולהקים בית בישראל ועוד ועוד. ואולי במבט לאחור תגלי שהרעיון לפנות לבחור ולשאול אותו לגביי קשר בנה בך דברים, למשל- ההבנה והאמונה שאת פועלת ועושה, ולא יושבת בשקט ומחכה שמשהו יקרה, את אקטיבית.
מקווה בשבילך מכל הלב שתהיה לך התרת ספקות שתוביל לטובה,
ויחד איתה תביא שמחה גדולה!
הלוואי שתתגשם משאלת ליבך. אבל גם אם לא- לנסות להאמין בכל הכוח שהקב"ה דואג לנו ועושה את הכל בשביל שיהיה לנו טוב.
איתך מרחוק!
שרון