שאל את הרב

חיוב אוטיסטים ואסברגר במצוות שבלב

הרב ברוך אפרתי הרב ברוך אפרתי 23/04/19 23:38 יח בניסן התשעט

שאלה

שלום וברכה, רציתי לשאול שתי שאלות לגבי חיוב במצוות לאנשים הנמצאים על הספקטרום האוטיסטי:

1. מהו הערך של קיום מצוות שקשורות או תלויות ברגש או בכוונה (כמו תפילה, אהבת ה' ואהבת הזולת), בהנחה שבעלי אוטיזם מתקשים ביישום רגשי ופועלים בעיקר לפי הגיון טכני קר?

2. האם אנשים על הרצף בכלל מחוייבים במצוות הנ"ל אם במקרה שלהם אין אצלם את התהליך של מתוך שלא לשמה בא לשמה (כי לא יגיעו ל"לשמה"?

תודה רבה.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום

המנעד בתוך הספקטרום הוא רחב מאד. ישנן קצוות, ויש את המרחב האמצעי שהוא פחות דרמטי.

לגבי מי שמצוי בקצה, ומוגדר כבעל אוטיזם משמעותי, אם אינו יכול לכוון רעיוניו או להביע רגש, הרי הוא כאדם שחסר לו יד שאינו יכול להניח תפילין של יד. כמובן הם חייבים במצוות המעשיות האפשריות, ובהשתדלות לכוון ולהעצים את הרגש במסגרת יכולתם, אך רק עד מקום שכוחם אפשרי, ואין לדרוש מהם מה שאינם יכולים. דרישה כזו עלולה להפסיד אצלם אף את המחוייבות המעשית חלילה.

אדרבה, לפעמים אדם שמפותח רק בצד אחד, יוכל להשעין את עולמו הרוחני על הצד הזה, אף שהצד השני שאינו אפשרי אצלו, מנוון. טוב לנסות לבנות את המפגש הדתי על בסיס היכולות החזקות של אותו אדם יקר.

אולם רבים המצויים על הספקטרום (אסברגר ודומיו) אינם נכנסים לגדר כה דרמטי.

רובם מסוגלים לכוון דעה, ומסוגלים להתרגש ולהתבונן בנפש. אלא שזה קשה יותר (לפעמים הרבה יותר), והאופן שבו זה קורה אצל אנשים אהובים אלו מסוגנן אחרת מהנורמה.

לדוגמא, ההתפעלות הרגשית מחוייה דתית אינה דומיננטית, אך יש אפשרות להתפעלות רגשית מסויימת אם היא נעשית בצורה יותר אישית, ובליווי מקצועי המפרש קוגנטיבית את החוייה ומחזק בה את המשמעות יותר מאשר את התחושה.

כך גם לגבי כוונה. הם מסוגלים להתכוון, לעיתים הרבה יותר מאדם רגיל. שכן לבעלי הספקטרום יש כשרון רב יותר בדרך כלל בצד הקוגנטיבי. אך גם כאן כמו בעניין הרגשי, המושג 'כונה' מקבל אצלם סגנון אחר. הכוונה תהיה יותר ממוקדת, ריאלית, מובחנת, וקורה יותר שהם סקפטיים לגביה בשל חוסר היכולת החווייתית במלא המובן. וכאן יש צורך בהכרה של ההורה והמחנך את העולם של הספקטרום, על מנת שלא יתאכזב מתלמידו אלא יבין את ערכו ואת סגנונו המיוחד ויתאים את הדברים לקצב המסוגלות וללבוש שיש להלביש את התכנים עבור אותו אדם.

גם הצד החברתי, שעליו נשען הצד הנפשי והרגשי, בעולם הדתי (כמו בעולם הכללי), הוא אינו מופקע מאותם אנשים. קשה להם יותר להבין אינטואיציות חברתיות, הנחות יסוד, ופרשנות רגשית של האחר. אולם מאידך, הם יכולים לפתח מעקף קוגנטיבי של החוייה, ולהתנהל לא רע במרחב החברתי הדתי, בסגנון אחר מהרגיל, שפעמים רבות יכול להוסיף חן וגודל לחברה הדתית כולה.

ככלל, פחות מועיל ופחות מדוייק, להגדיר לגמרי כל אדם ואדם ביחס למסוגלות הרגשית, החברתית והנפשית. טוב יותר לפתח יכולות דינאמיות, ולדבר על דגשים ומעלות שיש בכל אחד ואחת, ואתגרים שישנם לצד המעלות. כך אדם אינו מקבע את עצמו בתוך הגדרות שנקבעו בהיותו צעיר, ויכול עם הזמן אף להשתחרר מחלקן (למשל אסברגר הוא בר שינוי מבחינה הדומיננטיות של ההשפעות בחיי היום יום).

אהבת השם ויראתו, אמונה וכוונה, באנשים ונשים שיש להם קושי בתחום ההתבוננות הנפשית הרגשית, יכולים להתבצע פעמים רבות, אלא שבאופי שונה, בדגשים שונים, וכפי שלמדנו מהגר"א והבעש"ט- העיקר הוא המעשה. משום שבמעשה מקופלת בדליגה הערגה הנשמתית לד', גם אם הקוגניציה והרגש אינם מסוגלים להכיל זאת בגלוי במקרים מסויימים.

כל טוב

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות