שאלה
שלום כבוד הרב. יש לי חברה כבר שנתיים וחצי. אישה מדהימה, טובה, מעריכה, מכבדת, דואגת, צנועה, מבית דתי, באמת לא חסר בה כלום. הדבר שמכביד עליי הוא שבעברה היא הייתה עם אחרים, וקשה לי לקבל את זה. פעם בכמה זמן צפים לי רגשות ותחושות ואני נלחם עם עצמי ועם האגו שלי לשחרר מזה כי אני לא רוצה להיפרד ממנה. קשה לי כי היא החברה הראשונה שלי, ולא הייתה לי אף אחת לפניה. אני לא רוצה להגיע למצב שאני מרגיש פספוס לא חוויתי ולא ראיתי עולם כביכול. אני אוהב אותה אהבת נפש ואני יודע ומרגיש כמה הקשר בינינו מיוחד. אני יודע כמה היא השתנתה והתבגרה לי מול העיניים וכמה העבר שלה מכביד עליה וכמה היא מתביישת ומתחרטת ואני רואה איך היא מתכווצת כשאני משתף אותה בזה שזה מפריע לי, כמה צער יש בה. היא הייתה אז במקום של מצוקה, ואנשים ניצלו את זה ואת התמימות שלה. אך עדיין אני לא מוצא פיתרון לאיך אני מצליח לקבל את זה. האגו שלי מפריע לי כי אני באמת רוצה להיות שלם איתה, להיות 100 אחוז ולא 95. אני אובד עצות כי אני לא מצליח לשלוט בזה, התחושות האלה מגיעות פתאום ביום בהיר אחד ולא בגלל משהו מסוים ואז אני נכנס למחשבות ואני מפחד שלא אצליח להתגבר על זה אגיע להחלטה שהקשר יסתיים. אני מתחנן לעזרה כי אני לא מסוגל לעזור לעצמי.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו