איך לא לפגוע באחרים כשאני כועסת, ואיך לעבוד על מידת הכעס עצמה?

היי רוני!

עברת חוויה לא נעימה בעצמך, כי זה לא כיף לראות את עצמינו ברגעים החלשים שלנו, ועל הדרך דיברת לא יפה לאמא שלך אז יש עוד מישהו ש"חטף" קצת מהחוויה הלא נעימה שלך. נשמע מדברייך שמדובר באירוע חד פעמי שלא קורה הרבה ושזה ממש מפריע לך, אז סך הכל המצב לא נורא! ננסה לחשוב על דרכים להתמודד עם הרגעים הקשים האלו וגם על איך לשפר את ההרגשה שלך ואת ההרגשה של אמא.

קודם כל אני רוצה להרגיע אותך, לכל אחד יש בחיים דברים שמוציאים אותו מאיזון (בטח יצא לך לראות חברות או בני משפחה לפעמים מתעצבנים...) וגורמים לו להתנהג בצורה שהוא מתבייש בה. זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לחשוב איך לשפר את זה ולהתמודד טוב יותר אבל זה בהחלט אומר שאת יכולה לסלוח לעצמך ולהבין מאיפה זה מגיע. לסביבה הפיזית שלנו יש השפעה מכרעת על מה שקורה בתוך המוח ובתוך הנפש. זה מתחיל מהדברים הברורים כמו האם חם או קר לנו, ממשיך בנוף שאנחנו רואים ומגיע אפילו לצבע של הקירות והתאורה שיכולים ממש להשפיע על מצב הרוח, וכמובן שגם לסדר של הסביבה יש חשיבות. את כנראה מאוד רגישה לסדר של הסביבה ויכולה לחוש בקלות את ההשפעה של החדר החיצוני על מה שקורה בפנים. לא כתבת אם את עשית את הבלגן או שמישהו אחר עשה לך מהפיכה בחדר, אבל כל אחת מהאפשרויות יכולה להיות מאוד מעצבנת בפני עצמה. את מתביישת וזה כל כך מפריע לך וזה מקסים וטוב כי זה אומר איפה הלב שלך נמצא, נסביר בהמשך איך את יכולה לנצל את הבושה לטובתך כדי להתמודד טוב יותר בפעם הבאה.

אז מה עושים? קרה לך משהו מעצבן והגבת בצורה מסוימת- אז יש שני מישורים שצריך לעבוד עליהם: האחד הוא להימנע ממצבים כאלה שמוציאים אותך משלווה והשני הוא לשפר את היכולת שלך להתמודד כשמשהו כזה קורה בכל זאת.

איך למנוע מצבים מעצבנים? זאת שאלה טכנית על החיים שלך אז את יודעת הכי טוב! שבי עם עצמך ותחשבי איך את יכולה לצמצם מקרים שהחדר לא מסודר. אולי לקבוע לעצמך שעה בסוף כל יום שבה את מסדרת, אם זה בלגן שהאחים עשו אז לדבר איתם ולהבהיר להם שאת החדר שלך צריך להשאיר מסודר. הכל במטרה שלא תקומי שוב ותופתעי ממה שאת רואה מול העיניים.

עם כל הרצון הטוב עדיין יכול להיות שיקרו לך עוד דברים שירגיזו אותך בעתיד... אז חשוב גם לשפר את היכולת שלך להגיב כשמשהו כזה כן קורה. נתחיל מהפתרון שהוא הכי כיתה א' אבל באמת עוזר, לספור עד עשר. הסיבה שזה עובד היא כי בזמן שאת סופרת עד עשר יש לך רגע להיות מודעת לעצמך "אני ממש עצבנית עכשיו, אם לא אזהר אני עלולה לפגוע במישהו" ואז לבחור בצורה צלולה איך את רוצה להמשיך מכאן. לי אישית עוזר מאוד לעצום עיניים ולקחת כמה נשימות עמוקות. אפשר גם להגיד למי שנמצא לידך "אני ממש עצבנית עכשיו, אני צריכה דקה עם עצמי להירגע".

לגבי הבושה, זאת תחושה טבעית וטובה להרגיש ככה וזה מעולה שאת מרגישה ככה. השתדלי לא לקחת את הבושה למקום שאת כועסת על עצמך אלא לעשות תרגיל אחר: תתרכזי בתחושה ותפנימי אותה תרגישי בכל הכח את החוסר נעימות שהבושה מביאה איתה, תחשבי על זה טוב טוב. התרגיל הזה יעזור לך בפעם הבאה וייתן לך עוד מוטיבציה וכוחות להחזיק את עצמך בזמן של כעס כי את תזכרי את התוצאה הלא נעימה שיכולה להיות.

והכי הכי חשוב, אמא. נראה לי שהדבר שיכול להמיס את הלב בצורה מדהימה הוא פשוט לפתוח את הלב כמו שפתחת בשאלה אלינו. לא רק לבקש סליחה אלא להסביר מה קרה לך ולמה קרה וכמה את מתביישת בזה. יש אנשים שמבקשים סליחה כדי "לצאת בסדר" ויש אנשים שמבקשים סליחה כי באמת כואב להם שהם פגעו במישהו אחר, ברור מאוד מהשאלה שלך שאת שייכת לסוג השני, וכשמבקשים סליחה כזאת גם הבן אדם שמולך רואה את זה והרבה יותר קל לו לסלוח.

אז לסיכום, אמרנו שלא צריך לקחת את זה קשה מדי, שכדאי לחשוב איך להימנע ממצבים מרגיזים ושיש דרכים להתמודד יותר טוב כשהמצבים האלה מגיעים בכל זאת. אמרנו שאפשר לנצל את הבושה לטובתנו במקום לרעתנו ושיש לסליחה אמיתית מהלב עוצמה גדולה והיא מסוגלת למוטט חומות. אני מקווה ממש שהדברים עזרו ואת מוזמנת מאוד לפנות אלינו שוב בשאלה או סתם כדי לעדכן שהמצב השתפר.

בהצלחה!

אלי