שאלה
שלום כבוד הרב
בקשר לשאלה הקודמת שלי, תודה רבה!חיזקת אותי מאוד.
סיפרתי לך שבאים לי הרהורים(תמונות לא צנועות וכו' שהם לא ברצוני) ואני מנסה להימנע מהם אבל אני מרגיש שזה לא אני נותן תהרהורים האלה.זה משהו שלא ברור לי.
הרי אם אני לא רוצה תהרהורים האלה באופן מוחלט.
אז למה הם עדיין באים?
אם מהם יצא לי זרע זה נחשב כעברה?
אני באמת לפעמים מצליח לחסום אותם שגם את זה אין לי מושג איך.
אבל כמובן שאני עושה השתדלות להימנע מלהיכנס לאינטרנט בכללי.
ועוד שאלה אם אני פתאום רואה אישה ברחוב שלא מתלבשת כל כך צנוע וישר מסיט את עיני.אני יצאתי בסדר?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום רב,
השורה האחרונה שאתה כותב היא המפתח לכל התשובות: "אם אני פתאום רואה אישה ברחוב שלא מתלבשת כל כך צנוע וישר מסית את עיני".
זה בדיוק מה שהקב"ה מצפה ממני וממך. ברגע שרואים - לסלק את העיניים משם. לא יותר מזה.
אין לנו שליטה על העולם. לא על העולם ברחוב, וגם לא על הדימיון הפנימי שלנו. במה שאין לנו בחירה, אין דנים אותנו.
אבל העיסוק במראה (אחרי המבט הראשון) הוא כן בשליטה שלנו: האם אני ממשיך להסתכל על מראה לא צנוע ברחוב או מסלק את העיניים. באותה מידה כאשר 'קופץ' לי הרהור עבירה בראש, על כך אין לי שליטה. אבל המשך הרהור עבירה - על כך יש שליטה: האם אני ממשיך לדמיין ולפתח הרהור או שאני מסיח דעתי לדברים אחרים.
לסיכום: כמו שאישה עוברת ברחוב כך הרהורים עוברים בראש. אין שליטה על כך ולכן אין דין. באותה מידה שאנו נדרשים להסיר עיניים ממראה ברחוב, כך יכולים להסיר לבנו מהרהורי עבירה, על כך יש שליטה ועל כך נותנים את הדין.