החניכות מתפרעות? הדרכה זה דווקא - כן - משחק ילדים

שלום אוריה.

דבר ראשון, כל הכבוד לך. להיות מדריכה ובכלל לעסוק בחינוך זה בכלל לא קל ומאוד נצרך כיום.

ננסה קודם כל לסדר את השאלה ונחלק אותה לשני חלקים. התנהלות בפעולה ומה לעשות לגביי האמא.

בחינוך, לכל שכבת גיל יש יחודיות משלה. גילאים צעירים, בניגוד למבוגרים, הרבה יותר קלים לעיצוב אופי, ושינויים ניכרים בהם הרבה יותר. מבוגרים, שהעולם הפנימי שלהם והאופי שלהם כבר מעוצבים, יותר קשה להם להפנים תוכן שאנחנו רוצים להעביר להם. המאפיין המשותף לכל הגילאים הוא אהבה. כדי להעביר בן אדם שינוי, לא מספיק לשנות רק את התוכן שהוא יודע, צריך לשנות גם את הרצון שלו. שינוי רצון יכול להיות רק מאהבה, קשר וחיבור אמיתיים. בלי כל אלו האדם השני כלל לא יפתח לתוכן שהמדריך רוצה להעביר לו. אפשר לחזק את האהבה הזו על ידי הבנה שכל אחד מהם הוא עולם שלם, שבנוי מאלפי מאפיינים. כיתה, משפחה, חברים, חוגים ועוד... ואנחנו לא יודעים מה עבר על כל אחד היום בכל מקום בחייו. ככה להצליח לקבל את החניכה למרות שהיא מקשה עלי.

מכיוון ששכבת כיתה א זו שכבה עם המון אנרגיות, עוצמות וכוחות, עלינו לדעת איך לנתב אותם למקום שאנחנו רוצים. הסיבה לכל הצרות, מהמכות ועד בקשת תשומת הלב שלך, נובעים מרצון להוציא כוחות לא מנוצלים החוצה. אצל כל ילד הוצאת הכוחות מתבטאת בצורה שונה. לכן שווה לבדוק איך להתאים את הפעולות להיות יותר מפעילות ומוציאות כוחות. גם פסיכולוגים בימינו כשהם עובדים עם מטופלים צעירים, עובדים רק בעזרת משחקים. משחקים הם השפה של הילדים. נסו לדבר בשפה שלהם.

ומה אם את רוצה להכניס יותר תוכן בפעולה? הרצון להכניס תוכן הוא נהדר, אבל כמו שכתוב בהתחלה, כשאנחנו רוצים לשנות בן אדם זה צריך להיות מתוך אהבה ומשנה רצון, לכן הפעולות חייבות להתאים למקום שלו. לחניכות בכיתה א לא כל כך מתאים לשבת ולעשות דיונים. הדרך להגיע אליהם היא דרך השפה שלהם, המשחקים. ישנם המון משחקים שאפילו ללא הסבר של המשמעות שלהם בסוף משפיעים על חניכים ומשנים אותם לפי הערכים שהמדריך כיוון אליהם. כמובן שעצירה של כמה דקות קצרות בסוף של הסבר תוכן המשחק, יכולות בהחלט להדגיש לחניכות בצורה נחמדה שיש למשחק גם תוכן.

חינוך היא עבודה קשה כי היא כמו עבודת אדמה. משקיעים המון מאמץ בגידול של פרי מסויים בתקווה שיגדל, ורק לאחר המון זמן, השקעה, מאמץ ואהבה הצמח גדל ונותן פרי. קשה לראות את הפירות מהר בחינוך. חינוך היא עבודה שצריכה סבלנות ומוכנות להתמודדויות לא פשוטות. אבל הפירות של החינוך מתוקים מכל הפירות בעולם. אסור אף פעם להתייאש מהחניכות. כל חניכה היא זרע שתול באדמה. התפקיד שלכן זה להשקות ולגדל אותן גם אם לבסוף אתן לא תצליחו ליהנות מהפירות שגידלתן.

ההורים של החניכים זו התמודדות אחרת לגמרי. בסופו של דבר ההורים לא מגיעים להתחנך אצלכן. לא תמיד השקפות העולם שלכן ושל ההורים דומות בהכרח וגם לא תמיד יש להם את הכח להתמודד מולכן. עצם זה שההורים מוכנים לשלוח את הבנות הקטנות שלהן למסגרת שהיא לא לימודים, מעידה על נתינת אמון מאוד גדולה בכן ובמסגרת. לכן הורים הם מחוץ לתחום האחריות שלכן. אם ישנה בעיה שאינה ניתנת לטיפול ללא ההורים וההורים לא משתפים פעולה, השאירו את זה לטיפול הדמות האחראית עליכן, כי זה תפקידה. במקרה הזה - הקומונרית.

בהצלחה בהמשך הדרך. חיזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'.

איתן