האם מותר להאריך חיים של אדם

שלום וברכה,

לשאלתך, האם אין איסור להאריך את חייו של אדם.

נראה, ההפך שיש בכך מעלה, ובדרך כלל זו אפילו מצווה.

כפי שמשמע מכמה פסוקים:

דברים פרק ד, א: "לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם"

דברים פרק ד, טו: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם"

ויקרא פרק יט, טז: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי ה":

דברים פרק ל, יט: "הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ":

שמות פרק כ, יג: "לֹא תִּרְצָח"

מפסוקים הללו אנו רואים את מעלת החיים. והאיסור לפגוע בהם.

וכן מדברי חז"ל, ניתן לראות את מעלת החיים ואת החיסרון בפגיעה בהם:

משנה סנהדרין פרק ד משנה ה: "כל המאבד נפש אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא".

וכן נפסק להלכה שאסור לקרב את מיתתו של האדם:

כפי שכתוב במסכת שמחות פרק א הלכה ד:

"אין מעצמין את עיניו, הנוגע בו ומזיזו הרי הוא שופך דמים, רבי מאיר היה מושלו לנר שהוא מטפטף, כיון שנגע בו אדם מיד כיבהו, כך כל המעצם את עיני הגוסס, מעלין עליו כאילו הוא שומט את נשמתו".

ודין זה נפסק להלכה בשולחן ערוך (יורה דעה סימן שלט סעיף א):

"הגוסס, הרי הוא כחי לכל דבריו. אין קושרין לחייו, ואין סכין אותו, ואין מדיחין אותו, ואין פוקקין את נקביו, ואין שומטין הכר מתחתיו, ואין נותנין אותו על גבי חול... ואין משמיעין עליו עיירות, ואין שוכרין חלילין ומקוננות, ואין מעמצין עיניו עד שתצא נפשו. וכל המעמץ עם יציאת הנפש - ה"ז שופך דמים".

וכן ציטט בילקוט יוסף (קצוש"ע יורה דעה סימן ה - דיני הגוסס ואמירת צידוק הדין):

"הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו, ואסור לעשות שום דבר לקרב את מיתתו. ולכן אין מעצימין עיניו של גוסס עד שתצא נפשו, וכל הנוגע בו הרי זה שופך דמים. ומטעם זה נהגו בירושלים שאחר הפטירה אין נוגעים במת אלא עד אחר כחצי שעה, ורק אחר כך מורידים אותו מהמטה ומפשיטים את בגדיו כשהוא מכוסה בסדין".

מעבר לכך אסור לאדם לסכן את עצמו בשום אופן. כפי שנפסק בספר שולחן ערוך הרב (חושן משפט הלכות שמירת גוף ונפש הלכה ד):

"הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכל העובר עליהם ואומר הריני מסכן עצמי ומה לאחרים עלי או איני מקפיד בכך חייב מכות מרדות".

ועיין בדברי הגאון ר' שלמה זלמן אוירבך זצ"ל שכתב בספרו מנחת שלמה (ח"א סי' צא, כד), שצריך להאריך את ימיו של אדם גם כשהוא סובל:

"מסתבר שאם החולה סובל מכאבים ויסורים גדולים או אפילו סבל נפש חזק מאוד, חושבני שאוכל וחמצן לנשימה חייבים ליתן לו גם נגד רצונו, אבל מותר להימנע מתרופות הגורמות סבל לחולה אם החולה דורש את זה. אולם אם החולה ירא שמים ולא נטרפה דעתו רצוי מאוד להסביר לו שיפה שעה אחת בתשובה בעוה"ז מכל חיי העולם הבא, וכדמצינו בגמרא סוטה דף כ' ע"א שזה "זכות" לסבול ז' שנים מאשר למות מיד".

מכל המקורות הללו משמע שיש מעלה בהארכת חייו של האדם, ואסור בשום אופן לקצר את חייו.

ואפשר להוסיף שאולי זו אחת מהמשמעויות של תחיית המתים, שאנשים לא ימותו בזכות הארכת חייהם עם הפיתוח הטכנולוגי.

בהצלחה רבה,

הלל מרצבך