שאלה
קראתי רבות גם באתר זה וגם במקורות נוספים, ואינני מבין מדוע "הוראת השעה" של עשיית לימוד התורה כמלאכה,בידי 100 אלף תלמידי חכמים איננו חילול השם. כתוב במשנה,שיש לה כוח רב יותר מהגמרא,וברור שיותר כוח גם מהאחרונים,שהם אלה שהתירו לימוד תורה בידי רבים (לא גדולי הדור או רבנים) כמלאכה,שאסור לעשות את התורה כקרדום. שתורה שאין עימה מלאכה מבוטלת.
אני אשמח להבין,מאיזה מקור ההיתר,שעומד בניגוד מוחלט למשניות מפורשות בנושא.
האם יתכן שפירוש לדבר אגדה שפורסם לאחר המשנה,יכול להוות היתר לעבור על דברי משנה מפורשים?
האם יתכן שגדולי הדור כיום טועים ומטעים,חוטאים ומחטיאים,כמו שעשה למשל אהרון הכהן בחטא העגל?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום וברכה
הנחת הבסיס שלך בשאלה (כפי שכתבת) היא שלמשנה יש כח יותר מאשר לגמרא. הנחה זו שגויה, אדרבא אסור להורות הלכה מהמשנה אלא מהתלמוד, והגמ' אומרת שהמורה מתוך משנה הוא מ"בלי עולם" מבלה את העולם. אמנם כרינולוגית המשנה קדמה לגמרא, והיא קדמה בזמן, אבל הגמרא ראתה את המשנה והסבירה אותה, נשאה ונתנה בדברים, העמיקו וחקרו, ולכן הקביעה היא כפי שהגמרא מסיקה. משל לאדם שילמד מספרי רפואה מלפני מאות שנים כאשר רוב הנושאים נחקרו ונתבררו לאחר מכן, ויש הסברים נוספים. ההלכה ראתה את הראשונים שהסבירו את הגמרא, ונקבעה ההלכה כפי שנמצאת בסוף הדרך, דהיינו הקובעים להלכה למעשה אינם פשט התורה, אלא כפי שחז"ל דרשו במדרשי הלכה, ואח"כ הראשונים, אח"כ האחרונים ונשארו שני פוסקים שכל ישראל הולכים לפיהם, השו"ע והרמ"א והם הקובעים את ההלכה המעשית של האדם. הלכה זו קבלוה ישראל עליהם ועל כן אפילו שיש עוד הרבה דעות בראשונים ואחרונים יש מסגרת מסודרת להלכה.
גם בשאלה שאתה שואל יש פסיקת שו"ע ורמ"א עיין יו"ד רמ"ו, שם נמצאים כל הל' תלמוד תורה ושם גם נושא זה של שכר מתלמוד תורה, ויש שם הדרכות הלכתיות מעשיות ובייחוד בדברי הרמ"א, ועל פיהם כל ישראל נוהגים.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ