האם לחבוש כיפה עם סמל של מותג (נייק) זה עירבוב של קודש עם חול

שלום רב,

שאלותיך כוללות היבטים הלכתיים לצד היבטים ערכיים וחינוכיים.

מצד הדין הפשוט, הרי שכיסוי ראש לגברים הוא מנהג מעיקרו, וכן מהווה סמל לאנשים השואפים לשמור תו"מ, אך אינו תשמיש קדושה, או מצווה גמורה.

לפיכך, אין מניעה הלכתית שהכיפה תהיה מאויירת בסמל כזה או אחר.

יחד עם זאת, שאלתך מכילה כאמור גם רבדים נוספים.

יותר משיש כאן סוגיה של ערבוב קודש וחול, יש שאלה על עצם המרחב שהמותגים/סמלים, תופסים בחייו ובנפשו של האדם.

מבחינה זו, האיור על הכיפה אינו אלא חלון לנפשו ודעתו של האדם החובש אותה-

עד כמה 'בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך' מופנה לאהבת ה ויראתו (שאת אלו בדיוק באה הכיפה לסמל)

או לחילופין, לאהבת תרבות המיתוג, האופנה החיצונית, והנהירה אחר ערכים הרחוקים מן הקודש-

השאלה היא בסופו של דבר, מי שולט בכיפה. תרתי משמע.

נדמה שימי החנוכה שאך זה תמו, מאירים ומחדדים סוגיה זו.

העלית בדבריך נקודה חשובה, והיא-גילו של הבן.

מחד, מובן שככל שהגיל צעיר יותר, הרי שהשפעת הסביבה וכן ההשקעה הפיזית והחומרית במראה, הם טבעיים וחזקים יותר.

לצד זאת, גם היכולת של ההשפעה ההורית, עדיין גבוהה, ויש מקום לשיח חינוכי בעניין זה באופן כולל. כמובן יש גם אחריות הורית גדולה בגילאים הללו לתכנים עמם הבן נפגש מלכתחילה בבית ובחוץ, ומעל כל אלו-לדוגמא האישית של שני ההורים.

ככל שהגיל עולה, וודאי באדם מבוגר קרוב לגיל 30, הרי שאף שיש מקום להצטער על המצב שתיארת, ואף כי בן לעולם יישאר ילדו של הוריו, מובן שמדובר כאן באדם בוגר לכל דבר, המקבל החלטות באופן עצמאי, ואין להוריו הסמכות להפעיל לחץ של דעתם.

כמובן, תמיד ולעולמי עד, יש מקום לתפילות על ילדנו, שירבו חיבורם וחפצם בקודש,

ומקום חשוב לא פחות, יש לשיח עדין ופתוח עמם.

בע"ה בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך.

כל טוב.