נטיה הפוכה והתחזקות: איך זה מסתדר ביחד?

שלום לך יקרה!

את מתארת מציאות לא פשוטה שיש בה הרבה בלבול ותסכול. הרבה שאלות ומחשבות צפות ועולות. היכולות שלך לפנות ולבקש עזרה בתוך המצב הזה היא פשוט מדהימה. הנכונות לקבל עזרה בתוך כל הבלבול שאת מתארת מעידה על כוחות אדירים! אז לפני הכל אני רוצה לחזק את ידייך על היכולת והאומץ!

לגדול- מה זה אומר?

את מספרת על התלבטות סביב משיכה מינית וקיום מצוות. בשביל לחשוב על זה איתך אני רוצה שקודם ננסה יחד להבין מה זה לגדול? כל שנה כל אדם גדל. הוא מגלה דברים חדשים. מחשבות חדשות מתעוררות בתוכו, הוא רוכש ידע חדש, יכולות, אמונות. הרצונות משתנים ומתבהרים. זה קורה לכולנו כל הזמן וזה מלווה לעיתים רבות בבלבול ותהיות. אבל בגיל ההתבגרות התהליך הזה קורה בעוצמה רבה יותר אצל כולם.

סימני השאלה עולים בהרבה מאוד תחומים. כמעט כל מה שהיה יציב מתעוררות לגביו שאלות. כל מה שיש לגביו דעות שונות בחברה הופך לשאלה אישית בחיים שלך. לדוגמא: מי החברות שלי?, מה אני רוצה לעשות בחיים?, במה אני מאמינה?. וכמו שאלות אלו גם, למי אני נמשכת מינית? השאלות הללו באות כחלק מתהליך ההתבגרות. ובזכותן נבנית האשיות שלנו בסופו של דבר. סימני השאלה הן הזדמנות לשאול בכדי לחפש תשובה וכך לבנות את האישיות העצמית והעצמאית שלך המבוססת על תובנות אישיות.

זו חוויה לא פשוטה אבל היא חלק מהחיים ומהגדילה האישית של כל אחד ואחד. כדי להתמודד עם השאלות הללו כדאי קודם כל לא להיבהל מהן ולקבל אותן בהבנה. כדאי לזכור שזה נורמאלי ואנושי. ואפילו מצמיח ומגדל!

קצת על משיכה ומיניות

חלק מהדרך שאנחנו עוברות בהתבגרות (בנות וגם בנים) הוא גילוי המרחב המיני האישי שלנו. זה תהליך בריא, חשוב, טבעי ונורמלי. אבל התהליך הזה יכול לקחת זמן. ההתבגרות בדור שלנו יכולה להיות ארוכה וממושכת, עמוק לתוך שנות העשרים שלנו. ולכן חשוב לגייס כבר עכשיו הרבה סבלנות לקחת אוויר, ולאפשר לעצמנו - וגם לחברות - מרחב תמרון ואפשרות גם לטעות לפעמים.

מודעות: באופן כללי יש הרבה דברים שעדיין לא ידועים עד הסוף לגבי הנטייה המינית. מה שכן ידוע הוא שזה לא מצב של שחור/לבן. יש טווח מסוים שבו יכולים להימשך יותר לכאן ופחות לשם, והטווח הזה יכול להשתנות עם הזמן לפעמים. ולכן לא חייבים למהר לקפוץ למסקנות ולהכריע בזריזות "מי אנחנו" בנושא הזה, וגם בנושאים אחרים.

סבלנות: כבר דיברנו על זה, אבל הפעם לא רק בקבלת ההחלטות אלא גם במעשים. לא משנה מה הנטייה המינית שלנו, בסוף אנחנו עדיין בנות 16! זה פחות הזמן לפתח ולזרום רחוק עם המיניות שלנו ולבנות זוגיות, ויותר הזמן להשקיע בעצמנו, לבנות את האישיות שלנו, לעשות, לחוות, ליהנות, ולהיות בני נוער. זוגיות זה כיף, אבל כשהיא באה לפני ה"עצמי" המגובש, יכולות לקרות כל מיני תקלות. ולכן לא משנה למי אנחנו נמשכות (ואנחנו נמשכות! גם זה טבעי), לא כדאי לנהוג בפזיזות ולהיכנס למערכות יחסים זוגיות בשלב הזה.

התייעצות: כמו דברים מורכבים אחרים, ההתמודדות עם מיניות לא חייבת להיות "תיק" שאת סוחבת לבד על הגב. חשוב שתדעי שאפשר לשתף אשת מקצוע טובה, לדבר על זה, ואולי גם לגבש כיוונים לפעולה. כדי להגיע להתייעצות לא חייבים "לפתוח הכל" מול ההורים או היועצת בביה"ס (ואם רוצים לפתוח - זה כמובן מצוין). אפשר להסביר שמשהו מציק, משהו דורש בירור, ושאת רוצה להתייעץ עם פסיכולוגית. זה מאוד סביר והגיוני. היום רוב האנשים כבר מבינים שפסיכולוג הוא לא ל"פסיכים" אלא להיפך, שכולם צריכים עזרה וייעוץ בשלב מסוים. חשוב לוודא שבאמת מדובר בפסיכולוגית מוסמכת, ולא במדריכה או מאמנת שאין לה הסמכה מתאימה לטיפול בתחום רגיש שכזה.

חשיבות - ומשמעות

לכל אחת מאיתנו יש התמודדויות, קשיים, וגם ספקות. לא רק בגיל ההתבגרות אלא גם הרבה אחר כך. זאת חלק מהעבודה שלנו כאן. אנחנו לא שואפים לשלמות אלא להשתלמות, לשיפור, לפיתוח של העצמי שלנו. ולכן ברור לחלוטין שלא רק שיש לך מקום בעולם הזה, אלא יש לך בו מקום חשוב וחיוני!. וזה בכלל לא קשור לשאלה מה הנטיה המינית שלך או עד כמה את דתיה. ממש ממש לא קשור! אצל הקב"ה אין דבר כזה "פספוסים". באת לעולם מתוך המון אהבה, אמונה והשגחה פרטית, והבאת איתך המון שמחה ואור: למשפחה שלך, לחברות, לכיתה, לשכונה, וגם לעצמך! את כאן איתנו, ואת חשובה לנו. וזה בכלל לא משנה מה בדיוק את עושה או באילו ציפיות את עומדת. הנוכחות שלך והקיום שלך הם דבר מקודש שלא פתוח לשום דיון. יותר מזה: אנחנו רוצים שיהיה לך טוב, ונעים, ונוח, ומשמעותי. זאת המשימה, וכולם מגויסים לעזור לך להשלים אותה.

גם הרצון שלך להרגיש "עצמך", וגם הרצון שלך במשמעות – הם לא סותרים אלא בונים האחד את השני. בתחום המיניות, וגם בתחומים אחרים, יש בהתבגרות דרך שאנחנו עוברים. בעיקולים והפיתולים של הדרך הזאת אי אפשר לראות עדיין את התוצאה הסופית, וזה יכול לתסכל ולהלחיץ. כמו דרך כפרית בין ההרים, בדרך למקום יישוב. אנחנו מבינות שזאת הדרך לשם, ולא המקום עצמו. הידיעה הזאת מאפשרת לנו ליהנות מהדרך – מהנוף, מהטבע, מהרוח ומהשקט, בלי לחשוש ש"ניתקע" במקום הכפרי הזה לתמיד. אנחנו רק בדרך. ולמרות שעדיין לא "הגענו", אנחנו עדיין יכולות להיות מחוברות לתורה, למשמעות, לאמונה, גם אם אנחנו עדיין לא "מושלמות"! זה ממש לא משנה. התפילה של אדם שמתפלל בכל יום היא לא "משובחת" יותר מזו של אדם שבכל השבוע לא מתפלל, ורק בשבת בערב ניגש לבית הכנסת. התפילה היא תפילה, נקודה. כל אחת מתחברת היכן שהיא יכולה, ומה שלא מתחבר עכשיו – יתחבר טוב יותר בהמשך. אין לחץ.

להתמודד עם זה ביחד...

שיתפת אותי בכעס שאת מרגישה כלפי הקב"ה שנותן לך להתמודד עם זה לבד. אני מבינה את התחושה. אבל באמת כדאי לא להתמודד עם זה לבד, כפי שגם בדרך הכפרית שתיארתי – לא חייבים לנסוע לבד! נסי לחשוב על איזו שהיא דמות בחיים שלך שאת יכולה לחלוק איתה את התחושות והמחשבות שלך. אולי איזו מורה, מדריכה, חברה קרובה, אחות גדולה, מישהו מהמשפחה שיכול להקשיב, לייעץ, לשאת את זה יחד איתך. אנשים טובים באמצע הדרך, עצה, חיבוק והקשבה נותנים הרבה כוח להתמודד! ובמידה שתרצי, דרך אותה דמות קרובה בהחלט אפשר לפנות לייעוץ פסיכולוגי, שייתן לך לפני הכל הקשבה, ומקום בטוח ופרטי לשתף בו את מה שעובר עלייך בפנים.

וגם אנחנו כאן בשבילך כל הזמן, במוקד האינטרנט וגם במוקד הטלפוני. נשמח לשמוע ממך גם בהמשך, להקשיב, לחשוב יחד איתך, ולחזק אותך בכל דרך שתבחרי.

בהצלחה יקרה! מחכה לשמוע ממך.

שיר