שאל את הרב

האם חס וחלילה התורה כביכול שובניסטית?

הרב יובל שרלו הרב יובל שרלו 12/04/19 13:51 ז בניסן התשעט

שאלה

הרב שלום,

שמי ....ואני אברך בישיבה. זכיתי להתחתן לפני מספר חודשים עם אישה מדהימה שאני ברוך ה' ממש אוהב! אשתי פנתה אלי לאחרונה עם שאלה שממש מטרידה אותה בסוגיה ממש רגישה ולדבריה – מאז שפורסמו בתקשורת חדשות על כל מיני רבנים שאמרו אמרות מסויימות שאינם בגדר "פוליטיקלי קורקט" היא לא מצליחה לקבל מענה הולם מרבנים לסוגיה הזאת.

אשמח ממש להתייחסות מקיפה או להפניה למקורות שיוכלו להעצים את השאלה של אשתי לתורה עמוקה וגאולית.

חשוב לי להעיר לפני – הרושם שלנו כיום הוא שבעקבות תנועות פמיניסטיות רדיקליות – נוצרה איזו פוביה מצד רבנים מסויימים בכל מה שקשור לשאלות הנוגעות למעמד האישה וכל פעם ששאלה כזאת עולה לאוויר – את מקומו של כובד הראש הראוי להינתן על סוגיה שמטרידה את זת ישראל תופסת ארשת פנים חצי שוחקת חצי צינית במקרים רבות והתשובה אם וכשמגיע לצערי ממש לא למתיישבת על הלב – אשמח ממש להתייחסות מקיפה ורצינית כי לצערי בנושא הזה אשתי ממש נפגעה מרבנים מסויימים.

השאלה ככלל היא: האם התורה שובניסטית? ולהלן הסוגיות:

1. במסגרת לימודי "תנ"ך תושב"ע" אשתי למדה במכללה את סוגיית אשת יפת תואר. לפי מה שהיא הבינה – מהתורה – מפיו של הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו - לגבר מותר לקחת אישה נוספת על אשתו גם בלי לשאול אותה ולקבל ממנה אישור – האם זה נכון? איך זה הגיוני?

2. האם זה נכון שבמקרה שהאישה נותנת צדקה היא צריכה לשאול את הגבר ואילו במקרה הפוך הגבר לא צריך לשאול? אם כן מדוע?

3. בפרשת השבוע אנחנו קוראים על "אישה כי תזריע וילדה זכר -ומשתמע מהמפרשים שללדת זכר זה מעין "זכיה-פרס" איך הדבר הגיוני? למה ללדת אישה זה נחשב פחות טוב?

4. בכל העניין של ספירת העם ומחצית השקל – סופרים רק את הזכרים – למה?

לתשובתך אודה

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שלום וברכה

ראשית, ברכות לנישואיכם, ובמסגרת הברכות - שמחה גדולה על בירורים רוחניים שהנישואין מזמנים, כשהם לא נעשים בישיבה עצמה.

הנושא שבו אתם עוסקים מחייב אנציקלופדיה. קשה לענות עליו במכתב קצר. אכתוב את ראשי הפרקים, ואם תרצה להרחיב בדבר מה - אשמח.

מראשית הבריאה, אנו מוצאים את שני היסודות המרכיבים את יחסי גברים ונשים. מחד גיסא, בפרק א של ספר בראשית, התורה אומרת כי מדובר בשוויון מוחלט: ״...זכר ונקבה ברא אותם. ויברך אותם א-לוהים, ויאמר להם: פרו ורבו ומלאו את הארץ...״ - הכל זהה ושווה. מאידך גיסא, בפרק ב של ספר בראשית, אנו למדים על בריאה שונה לחלוטין של האיש והאישה, ובעקבות סיפור עץ הדעת טוב ורע אנו למדים גם על גזירות שונות שבאו בגלל החטא עצמו.

לאמור: התורה נעה בין שני מוקדים. לאורך הדורות כולם הוטל אפוא על חכמי התורה שבעל פה לממש את שתי הבחינות גם יחד. ואכן, מחד גיסא אנו מוצאים את דבריהם הקובעים כי ״השווה הכתוב אישה לאיש לכל דינים שבתורה״; כמו גם את העובדה שלמעשה נשים כן חייבות בחלק גדול של מצוות עשה שהזמן גרמן; התורה שבעל פה קבעה שהיהדות עוברת דרכן וכדו׳. מאידך גיסא, הן לא מצטרפות למניין, לא מעידות וכדו׳.

למעלה מכך, מוטל על חכמי התורה שבעל פה לבחון מה מהדברים קשורים גם בחברה הסובבת אותנו, ומה משתנה עם התקדמות העולם, בדיוק כפי שאנו מוצאים את היחס לדברים שונים שהשתנה, ואפילו דברי החזון אי״ש ביחס לדין ״מורידין ולא מעלין״ הוא חלק מזה (אם כי בונים על דבריו הרבה הרבה יותר ממה שהוא כנראה התכוון לומר).

לאור זה יש לקרוא את הדוגמאות שכתבת:

א. תורה ניתנה במציאות בה מבנה המשפחה היה אכן פטרכאלי, כשהגבר הוא ראש המשפחה, ואף אחד ואחת גם לא ראה בעיה כלשהי עם המבנה הזה. לעתים הדבר הביא למריבות קשות (הנשים נקראו ״צרות״ זו לזו); לעתים היה זה חלק משיתוף פעולה מבורך, כי מלאכות הבית היו בלתי אפשריות לאישה אחת; ולרוב - לא היו נישואין ליותר מאישה אחת. מבנה הזוגיות וההתקשרות שבין איש ואישה היה שונה באופן משמעותי ממה שאנו מכירים היום. ואכן, חכמי התורה שבעל פה, בעיקר באשכנז, שפגשו את השינוי החברתי, את המבנה הזוגי השונה, את המחיר של יותר מאישה אחת - קיבלו עליהם את חרם דרבינו גרשום כבר לפני כ 1000 שנים, ושינו בכך את מבנה המשפחה. לא זו בלבד, אלא שהוא גם קבע שאישה אינה מתגרשת בעל כורחה. כאמור, זה תפקידה של התורה שבעל פה, וחכמי התורה שבעל פה צריכים בכל דור לבחון את המפגש המיוחד שבין התורה ובין המציאות, ולשאת את ארון הברית מדור לדור.

ב. גם המבנה הכלכלי היה שונה לחלוטין מזה שאנו מכירים היום. למד את המשניות בכתובות, ותראה את העובדה כי הבעל אחראי לכלכלתה של האישה ולעוד התחייבויות שונות, ואילו האישה צריכה לעשות כך וכך. על רקע זה, בוודאי שנתינת צדקה היא באחריות הבעל, מכוח העובדה שהמבנה הכלכלי מבוסס עליו. הניהול לא היה ניהול משותף. איני מכיר משפחה אחת שהמבנה הזה תקף בה גם היום (סביר להניח שיש, אבל זה מיעוט דמיעוט), ואיני מכיר פוסק הלכה אחד שיאמר כי לא צריכה להיות התייעצות משותפת בנושא הוצאות המשפחה, בעיקר לאור העובדה שהנשים הם חלק בלתי נפרד מכלכלת המשפחה.

ג. ממקורות רבים אכן עולה שיש שמחה גדולה יותר ומשמעות גדולה יותר בלידת זכר. ממה זה נובע ? ישנן אפשרויות רבות, למן העובדה שזכרים מקיימים יותר מצוות וזו זכות גדולה, ועד לאפשרות שאכן מדובר בהסתכלות על נשים כנחותות יותר. איני אוהב את האפולוגטיקה המסבירה את המאמרים האלה בתור מאמרים שנועדו להגדיל את ערכה של האישה, כייון שנראה לי שהם לא מכוונים לאמת.

ד. ספירת העם: חלק מהספירות הם ״יוצאי צבא״, וממילא כיוון שנשים אינן נלחמות הן לא נפקדות. חלק מהספירות אינן סופרות נשים כי הן מבוססות על אותה תפישה שכתבתי למעלה - התפישה של עץ המשפחה שבראשו עומד הגבר, והוא הנספר. גם כאן, איני חושב שנכון לבחון דברים באופן אפולוגטי.

ומה ניתן ללמוד מכל הסוגיה ברמה העקרונית ? הבשורה הגדולה של התורה היא בכך שיש בין גברים ונשים גם שוויון גדול וגם הבדל. התורה לא מקבלת את התפישה הרואה בנשים יצור נחות ואינו ראוי להתייחסות אלא כשפחה, ומנגד - התורה לא מקבלת את הזהות שבין גברים ונשים, בשל העובדה שיש גם הבדלים מהותניים ביניהם. התורה נעה בין שני הקטבים האלה, וחכמי התורה שבעל פה נדרשים בכל דור לעסוק בסוגיה זו, והם אכן עושים זאת.

כל טוב ויישר כוח

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות