גדל איברי המין

בס"ד

שלום רב,

בעניין זה, כמו בדברים אחרים שמופיעים בחז"ל צריך להתבונן במבט רעיוני - רוחני, לא לקרוא דברים לגמרי כפשוטם. מצוי במהר"ל (מהר"ל חדושי אגדות חלק שלישי עמוד לב - מסכת בבא מציעא) הסבר מעמיק ומשכנע:

אמנם דע כי באו ללמד לנו ענין נפלא. כי הרבה מחכמים, והם החוקרים בשכלם על הנמצאי' שהם אומרים כי זה חרפת אדם ובשתו וכלימתו חבור איש ואשתו, עד שאמרו בהסכמה מוחלטת חוש המשוש חרפה הוא לנו. ודבר זה באו להרחיק חכמי', כי לא יסבול דבר זה הדעת, כי יהיה יסוד כל, אשר הוא קיום העולם שהוא פריה ורביה, יהיה נבנה על דבר גנאי וחרפה, וכאשר היסוד הוא רעוע כל אשר נבנה עליו הוא נופל. ולכך ראוי להרחיק את דעת זה, כי אין בחבור איש עם אשתו שום דבר רע כלל. (לדבר) ודבר זה הוא בוודאי דעת התורה דכתיב ויהיו שניהם ערומים וכו' ולא יתבוששו (בראשית ב') הרי שהדבר לא היה גנאי כלל ואלו היה גנאי למה לא יתבוששו. ואם בשביל שלא היה דעת בהם דבר זה לא יסבול הדעת שאדם הראשון שקרא שמות לכל הנבראים, דברהמורה על הפלגת חכמתו, לא יהיה דעת בו שדבר זה גנאי לאדם. ועוד שאחרי שחטא ידע שהוא חרפה, וזה לא יתכן שנאמר לא היה בו דעת ואחר שחטא קנה הדעת והחכמה.והרי זה כאלו נאמר כי איש אחד מרד ובשביל מרדו הושם רוכב בשמים.

אבל הענין הוא כמו שאמרנו כי אין גנאי בענין זה כלל מצד עצמו רק שבשביל האדם מכוין לתאותו ויצרו ומצד הזה הדבר הוא גנאי כי הוא כלי היצר, ולפיכך קודם שחטא ונטה אל תאותו ויצרו אין בזה שום גנאי, רק כאשר נכנס בו היצר ונתלבש בתאוה חמרית אז הוא גנאי ובזיון (ו)מצד התאוה, וקודם לכן היה המעשה הזה אליו כמו שאר המעשים. ומה שאמר הכתוב מי הגיד לך כי ערום אתה (בראשית ג') פי' מי הגיד לך שיש להקפיד על שערום אתה וכי יש חרפה וגנאי בזה, וכן פרש"י ז"ל. ואחר שנטה אל התאוה אז ראוי היה לכסות בשר ערוה. ומפני שאמרו כי כאיש גבורתו ורצו בזה כי גבורת אנשי' בו, ודבר זה מורה על חשיבות, ולא על פחיתות כמו שחשבו, כי הדבר הפחות והשפל לא נמצא בו הגבורה, כי הפחיתות והבזיון והגנות, אין ראוי להיות מצורף אליו הגבורה, שלא נאה הגבורה שהוא שלימות, בדבר גנות (לבזיון) ובזיון. אבל הדבר הזה כמו שאמרנו למעלה כי אין הדבר הזה בעצמו גנאי כי אדרבא מצד עצמו אינו מעשה של גנאי לפי שהוא יסוד אשר נבנה עליו הכל, אמנם אשר מתלבש בתאוה הוא גנאי וחרפה, לא מצד המעשה עצמו:

והאמור שלפני זה, שחולקים, שהאחד אמר אהבה דוחקת את הבשר ואחד אמר כי כאיש גבורתו, וגם מחלוקת זה אינו דבר קטן הוא, כי למאן דאמר אהבה דוחקת הבשר כי חבור האדם עם אשתו שיהיה לדבר אחד לגמרי, והחבור הזה אל תאמר כי הוא דבר גשמי כמו חבור שאר בעלי חיים, אין הדבר כן כי כח החבור מן השם יתברך, וכמו שנרמז במלת איש ואשה כי שתוף שמו ביניהם הוא שם י"ה, היו"ד באיש וה"א באשה, לומר כי השם יתברך מחבר זיווג זה. ומאחר כי שמו יתברך מחבר שניהם ועל זה אמר האהבה, שהוא עצם החבור שהוא מן השם יתברך, דוחה הבשר הגשמי, שוודאי ראוי שיהיה גובר כח חבור זה על הבשר הגשמי שהוא עומד כנגד זדה. ואידך סבר כי כאיש גבורתו, כי אבר התשמיש יש לו כח איש, שזה האבר הוא עצמו ההבדל בין איש לאשה, נתן לו כח מיוחד שאינו גשמי כמו שאר האברים, והוא מושל ודוחה בכח גבורתו שנתן לו, עד שגומר פעולתו, שבשביל זה נקרא איש. הרי למ"ד תולה הדבר מצד החבור, שיש לה כח עליון, כמו שהתבאר ולמ"ד תולה הדבר בכח אבר הפועל, שיש לו כח:

עיין שם במהר"ל המשך דברים רחבים (קישור) http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14192&st=&pgnum=37

עיין גם דיון בפורום:

https://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=1&topic_id=1018484