שאלה
כבוד הרב שלום,
אני פונה אליך בנושא כואב, אמא שלי שתאריך ימים יש לה קושי בביקורת עצמית וקשה לה לבקש סליחה אם היא פגעה באדם גם אם היא חושבת שהיא צודקת, אני ממש מרגישה מתוסכלת שאני מדברת איתה כי היא לא באמת מבינה. היא אומרת 'אני לא אתנצל אם אני אמרתי משהו נכון' למרות שהיא פגעה באותו בן אדם. בשישי האחרון היא אמרה לי משהו שפגע בי ממש ולא דיברתי איתה כל השבת עד קרוב ליציאת שבת היא באה אליי ואומרת 'אם את צריכה ממני משהו את יודעת לבקש' במקום לנסות להבין ולהכיל אותי, את מה שאני מרגישה. העיניין הוא זה שאני מרגישה ממנה גאווה מטורפת, שהיא מפחדת להראות חולשה. אני יודעת שכל הפוסל, במומו פוסל ואם ראיתי אצלה גאווה גם אצלי יש גאווה. השאלה שלי היא איך אני כובשת את הגאווה הזאת? איך אני יכולה לתקן את המידה הרעה הזאת?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
ב"ה,
שלום,
יש לך הסתכלות בוגרת שלא רואה את כל הבעיה מחוצה לה,
וכפי שכתבת העבודה צריכה להיות פנימה,
ובענין זה הכי טוב לקרא וללמוד את אגרת הרמב"ן,
במיוחד את המשפט "וכל אדם יהיה גדול ממך בעניך וכו,"
יש כמה פירושים על האיגרת,
אני ממליץ על הפירוש של הרב אבינר,
הוא מחדש שם שהאיגרת היא דרך קיצור של מסילת ישרים.
בהצלחה,
דני ארגמן