ביטול תקנת ההמתנה לגבי שאילת גשמים בימינו

אביחי היקר, שלום. שמח ליבי לראות שחזרת ללמוד ולשאול. יהי רצון שסקרנותך תוביל אותך מעלה מעלה במעלות התורה והיראה. אמן.

ברשותך, נתחיל מההתחלה, כולל הנחות היסוד שבשאלתך.

השאלה הבסיסית היא: מדוע מבקשים גשמים (ותן טל ומטר בברכת השנים) רק שבועיים אחרי שהתחלנו להזכיר גשמים (מוריד הגשם בברכת 'אתה גיבור')? דהיינו בשמיני עצרת.

הסיבה הכתובה במשנה: המתנה לעולי הרגלים. אנשים הגיעו מחוץ לארץ, מארצות המזרח בעיקר, לבית המקדש בזמן חג הסוכות כחלק ממצוות עליה לרגל, ואנו מעוניינים שיהיה להם נעים בדרך חזרה, כדי שיבואו גם בפעם הבאה. וגם בגלל שהם אחים שלנו ואכפת לנו מהם. (הערת אגב- האם שמענו על מקרים אחרים בהם קביעת ההלכה מתחשבת בנעימות האדם?). ההערכה בבית המקדש השני היא שלוקח עד שבועיים לאחרון עולי הרגל לעבור את נהר פרת ולהגיע לביתו שבבבל.

לכן מתחילים שבועיים אחרי. זה מבטא אלמנט מיוחד בו ההלכה מלמדת אותנו על התחשבות בכלל עם ישראל, אפילו שכבר צריך גשם.

מכאן נעבור לקושיותיך:

1. מה קורה כשבית המקדש חרב? אכן, הריטב"א מביא כך להלכה, שיש לבקש בשמיני עצרת מיד.

ריטב"א תענית י ע"א:

"... ודוקא בזמן שבית המקדש קיים, דאיכא עולי רגלים, אבל לאחר החורבן דליכא עולי רגלים מודו דמשעה שהתחיל להזכיר גבורות גשמים, מתחיל טל ומטר, ומתחיל להזכיר מיו"ט אחרון... ובערב למוצאי יו"ט שהוא חול ויש בו שאלה, מתחיל לשאול".

לעומתו, הר"ן שם – ע"פ הרי"ף והרמב"ם – סובר שהתקנה ממשיכה, אם כי יסוד נימוקו נובע מהעובדה שגם אחר החורבן עוד המשיכו להתאסף בירושלים ברגלים! (ור' שו"ת הרא"ש כלל ד סימן י)... ".

2. כיום, שאין עולי רגלים, וגם אם יש כינוס בירושלים בחגים הוא מתבצע דרך אמצעי תחבורה שלא תלויים בגשם, ואף אם נאמר שגשם לא טוב להם, יש להמתין לכל היותר יומיים. מה הדין?

הגמרא כמה דפים קודם לכן מביאה סיבה נוספת לדחיית בקשת הגשמים (בחו"ל), משום "פירי בדברא" - פירות קיץ שנותרו בשדה, והגשמים יזיקו להם.

אמנם בגמרא נאמרת סיבה זו לבני בבל, אולם בימינו נימוק זה תקף גם בארץ, שהלוא טרם הספיקו לאסוף את כל פירות הקיץ, להם הגשם יזיק. באופן בולט הדבר אמור לגבי כותנה, שנהרסת כליל, כידוע לכולנו.

לכל אלו יש להוסיף חיזוק לתקנה גם בימינו, על דרך החידוש, מן הנימוקים הבאים:

1. החקלאי אינו מייצג רק את עצמו. כמו שכל החקלאים שהם פחות משלושה אחוזים מכלל תושב המדינה, אינם מייצגים רק את עצמם, כי הצורך בפירות וירקות הוא של כולנו. גם הצורך ביצוא כותנה משותף לכולנו כי המדינה מרויחה מכך, ולכן אין מדובר בחקלאים הבודדים, כי אם בכולנו.

2. שמעתי מהראשל"צ יוסף: אנחנו מעוניינים שהחקלאים לא יבצעו קטיף בחול המועד. הרי שאם נבקש גשמים מיד אחר המועד, בלי לתת להם זמן לסיים את הקטיף, נאלץ אותם או לקטוף במועד, או לבקש גשמים וליבם בל עימם. ומשום שאנו רוצים שתפילתם תהיה עם כל הלב, אנו דוחים את בקשת הגשמים בשבועיים עד שלא יהיו יותר (ברוב המקרים) 'פירי בדברא', פירות בשדה.

3. אולי אפשר לצרף גם הסבר למה עדיין חוששים לעולי הרגלים, שיש בזה שמירה על החזון של "מהרה יבנה המקדש" ומהווה זכר לתקופה לה אנו מייחלים שבה יבואו עולי רגלים..

4. על גבי כל הנימוקים, מצלילה העננה של שאלת הסמכות בימינו לערוך שינויים בתקנות חז"ל מימות המשנה והתלמוד.

אם הגענו עד כאן. יש לשאול: אז למה מזכירים יותר מוקדם? נזכיר 'משיב הרוח' מתי שנתחיל לבקש! על כך נשיב: בסוכות נידונים על המים. לכן מזכירים כבר מאז, ומבקשים רק כשצריך ממש.

אפשר לומר, על דרך ההלצה, ש'מוריד הגשם' הוא מעין זכרון דברים, ובקשת 'תן טל ומטר' היא כניסת החוזה לתוקף.

יהי רצון שתהא שנה זו גשומה ודשנה. אמן ואמן.