אני לא מצליחה לדבר על רגשות

שלום יקרה,

הסיטואציה שאת מעלה מתרחשת הרבה אצל אנשים, בני נוער ואף מבוגרים. לא מעט אנשים חברותיים ככל שאפשר לא משתפים ברגשותיהם, בחוויותיהם ובעולמם הפנימי. מן הסתם את יכולה לראות שכשעושים סבב בכיתה או בסניף לא כולם משתתפים בו ובטח שלא מרגישים בנוח לשתף. אני שמחה שאת מודעת לזה, אפילו אם מישהי חיצונית העירה אותך, משום שהמודעות לקושי או לבעיה היא תחילת הפתרון. כשאדם לא מודע למצבו הוא צריך קודם להתעורר לבעיה ורק אחר כך הוא יכול לפעול למגר אותה.

קודם כול, אני מציעה לך לחשוב למה זה קורה, למה את חסומה, מה גורם לך לעצור כשאת מתחילה לדבר על רגש, מה מונע בעדך לספר איך היה בפעולה או בשבת באולפנה? ולפי התשובות שתעני לעצמך תוכלי להתחיל לטפל בזה אחרת ולהתגבר על זה.

יש פעמים שהקושי לספר על דברים לא חיוביים נובע מהרצון להראות שהכול בסדר אצלי ושאני "מושלמת". הרצון הזה הוא רצון לא נכון ולא. בריא משום שאף אדם לא מושלם וכולם מתמודדים עם התמודדויות שונות ומגוונות. דווקא אם תסתכלי על אנשים שמוערכים בחברה, תראי שדווקא הם לא מושלמים, ויש להם התמודדויות וקשיים ביומיום אבל עצם ההתמודדות שלהם מוערכת, למשל מרים פרץ, אדם עם מוגבלות, דורון אלמוג שבנו היה נכה מאוד ועוד.

כמובן יכולות להיות עוד הרבה סיבות לחסימה הזו ואני שוב מזמינה אותך לחשוב מה הסיבה שבגללה את מרגישה חסומה. במקרה הצורך, את יכולה להיעזר באדם קרוב אלייך או איש מקצוע (מטפל, יועצת, מורה וכו') שיסייע לך להבין טוב יותר מה הגורם לחסימה.

חוץ מהפן הרגשי-נפשי, את יכולה לנסות לתרגל שיתוף עם עצמך או עם חברה קרובה (אולי זאת שהעירה לך על זה). הכוונה היא לחשוב כל יום או זמן אחר שאת קובעת לעצמך על דבר טוב ודבר רע שקרו לך, לנסח ולדייק אותם ממש במילים לפני כן ואז לומר אותם לאותה חברה או לעצמך בקול מול המראה. כך תתרגלי לשתף אחרים בחוויותייך והרגשותייך ועם הזמן יהיה לך יותר ויותר קל ופשוט לשתף אחרים בעולם הפנימי שלך.

מקווה שעזרתי מעט בהתמודדות. אל תהססי לכתוב לי למייל או באתר כל מה שעל ליבך.

עלי מעלה מעלה ותשמחי במי שאת.

כל טוב,

רינת rinathaber@gmail.com.