אמונה

בס"ד

שלום רב,

הכי חשוב לא להיבהל. תכירי את עצמך. תתרגלי לעצמך. תקבלי את עצמך כמו שאת.

יש לך תקופות: לפעמים הרבה כוח ומרץ, לפעמים נגמר הכוח. זה בסדר. זה הסגנון שלך ואין בו שום רע.

כשאת מכירה את עצמך, וקורה לך שנגמר הכוח תביני שאת צריכה באמת לנוח - בלי פחד ובלי בהלה, תנוחי. כמו מטפס הרים, אחרי עליה ארוכה הוא צריך לנוח, לאסוף כוחות, אחר כך ימשיך לעלות.

מהדוגמה של מטפס הרים את צריכה להפיק לקח אחד: כשהוא נח הוא לא יורד אחורה. הוא יושב במקום שלו, נשאר במקומו, ממנו ימשיך כשיאגור כוח.

גם את, כשנגמר לך הכוח, אל תאפשרי לעצמך נסיגה. דריכה במקום כן, נסיגה לא. אל תוותרי על דברים חשובים שהצלחת להשיג: אל תשחררי 'הכל'. תרפי מהמאמץ להשיג עוד, תרפי מדברים שאפשר להרפות. תרשי לעצמך להיות בהרפיה משחררת כדי לאסוף כוחות ולהמשיך לעלות ולטפס עוד.

הרב קוק (קובץ ג' קמ"ו) מתאר עיכוב בהתקדמות הרוחנית בגלל קושי בהתקדמות הגופנית: "לפעמים הנשמה מתגברת, והיא מאירה, אבל הגוף נלקה על-ידי זה יותר מדאי, ומתוך כך באה נטיה הפכית לחזק את הגויה, והנשמה סובלת מחשכת הגשמיות, וחוזרת נטיה נשמתית להופיע..." אולי זה ההסבר לתופעה שאת מתארת: התקדמות רוחנית שלך נבלמת בגלל עיכוב גופני, עד שהגוף מצליח להתקדם בעקבות הנשמה, אז חוזרת שוב ההתקדמות הנשמתית.