אמונה בכל הלב

שלום יקרה,

את מתארת מצב שלא מעט מהאנשים שנולדו למציאות דתית חווים. התחנכנו למצוות, לקיום הלכות על פרטיהן ודקדוקיהן אבל לא בהכרח נכנס בנו גם החיבור הנשמתי למצוות ובעיקר לקב"ה. אין המקום לדון בתופעה הזו ובשורשיה אך חשוב שתדעי שזו מציאות שרווחת בציבור ואין זה מקרה יחידי שלך. אולי זו אחת הסיבות להתרחבות המדרשות בארץ וכן המכינות והישיבות הגבוהות, החבר'ה רוצים להעמיק את החינוך שקיבלו מהבית ולכן מפנים זמן רב ללימוד תורה ולהעמקה בה.

מה שכן, יש נטייה להאשים את החינוך שקיבלנו אך בעיניי האשמה הזו אינה נכונה. חינכו אותנו בגיל מסוים להאמין בצורה מסוימת, צורה שהתאימה לגיל ההוא וכמו שאותה כמות מזון של גיל 10 לא מתאימה לגיל 18, כך האמונה שהחדירו בנו בגיל צעיר לא בהכרח מתאימה לגיל הנוכחי. לפיכך הרגשתך טבעית מאוד והגיונית. מה עוד שאם האמונה שלנו כרגע לא מספקת אותנו, עלינו לדאוג להגיע לאמונה שתתאים לנו ותספק אותנו ותיישב את מנוחתנו.

הזכרת בשאלתך את המילים 'אמונה' ו'לב'. אני חושבת שאת מחפשת את פן האהבה בעבודת ה', לעבוד מרצון ומאהבה. זו שאיפה נכונה והיא לפי הרמח"ל הדרגה הגבוהה יותר מבין השתי הצורות לעבודת ה'- אהבה ויראה. אך יש חשיבות עצומה גם ליראה ואין לזלזל בה כלל. היראה בונה בנו את המחויבות לקשר עם התורה, את ההבנה של הגודל של ה' ואת הכבוד שאמור להיות לנו כלפיו. בלי היראה הקשר עם ה' לא היה חזק ויציב. לעומתה, האהבה בונה בנו את החיבור הנשמתי, את הרצון להיות קשור ואת ההבנה של הדברים. בין בני האדם אהבה מתפתחת רק לאחר היכרות מעמיקה. לא חושבת שיש לך חברה שאת אוהבת אותה ואת לא מכירה אותה לעומק. כך גם בקשר עם ה', האהבה מגיעה בדרך כלל אחרי היכרות עם דרכיו ועם הנהגותיו של ה' שכן אלה הגילויים שדרכם אנחנו יכולים להכיר אותו.

יש כמה דרכים להכיר את דרכיו של ה': להתבונן בהיסטוריה של עם ישראל ועל דרכי הנהגתו של ה' את העולם ובייחוד את עם ישראל, להתבונן בטבע, אך לדעתי הדרך המסורתית והיעילה ביותר היא באמצעות התורה. המדרש מציין שהמילה "אנוכי" שבעשרת הדיברות היא ראשי תיבות של אנא נפשי כתבית יהבית כלומר אני את נפשי כתבתי ונתתי. התורה מגלמת בתוכה את ה', את מידותיו, את דרכיו ואת הנהגותיו משום שהיא בעצם מכתבו של ה' אלינו, הוא ממש הכניס אותו למילים, עד כמה שאפשר להכניס אינסוף למילים. לכן אני ממליצה ללמוד תורה, לעסוק בה. העיסוק בתורה מחבר אותנו לגודל של ה' וגם מחבר אותנו לפן הנפשי, לה' באמת. לא סתם צוונו "והגית בו יומם ולילה", העיסוק בתורה מחבר אותנו לאלוקים.

תשאלי בטח, מה ללמוד? כל מה שליבך חפץ בו ומעניין אותך. מידות, אמונה, תנ"ך, מחשבה, הלכה. אם דווקא תשאלי על אמונה אמליץ על כוזרי מפורש בפירושים עדכניים (הרב אבינר, הרב שרקי), אמונה ברורה של הרב ראובן פיירמן וכן עיין ערך יהדות של הרב חגי לונדין. מעבר לכך, כדאי למצוא שיעור או חברותא קבועים שתיהני מהם ותגדלי מהם מפני שלימוד בחברותא או בחבורה מחזיק אותנו יותר, ואולי אף מלמד יותר מהלימוד העצמי.

הנה תשובה קודמת שעוסקת גם בנושא הזה אך מפורטת יותר-

https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%95%D7%97%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8-%D7%9C%D7%A7%D7%91%D7%94/

מעבר לכך, בפן המעשי את יכולה לבחור מצווה אחת שתנסי להתחבר אליה יותר, תלמדי עליה, את הלכותיה ואת מה שעומד מאחוריהן, ואולי כך תתחברי אליה לא רק במעשה אלא גם בחיבור הנשמתי ותקיימי אותה מאהבה ומרצון.

וכמובן, אין דבר טוב יותר מלהתפלל על זה. לבקש מה' חיבור אמיתי אליו לתורתו. התפילה תמיד עוזרת, גם אם לא במציאות, עצם העיסוק שלנו בזה בפה ממש עוזר ומחבר אותנו עוד לה'.

תעלי מעלה מעלה ותזכי לעבוד את ה' בלבב שלם.

כל טוב,

רינת.