אלוהים והשואה

שלום וברכה

ראשית, ברוך הבא.

גם לעולם אורח החיים הדתי.

וגם להכרה העמוקה כי בשעה שאדם מכונן את הקשר עם הקב״ה נולדות בו גם שאלות חדשות ומציאות מורכבת של מפגש זהויות.

מו״ר הרב עמיטל זצ״ל, שהיה ניצול שואה, אכן תיאר בדיוק את מה שאתה מתאר.

את הקושי הגדול לומר את כל מילות השבח וההודיה, דווקא מתוך האמונה העמוקה בכך שריבונו של עולם היה בשואה. היא לא הייתה מנותקת ממנו.

ומה אנו עושים ?

אנו מכוננים בתוך עצמנו את שתי התנועות האלה,

אומרים את מילות השבת וההודיה על כל הנפלאות שאכן הקב״ה מזמן לנו, גם בחיים הפרטיים שלנו, גם בטבע ובמציאות, גם בהיסטוריה ובזכות הגדולה להיות חלק משיבת עם ישראל לארצו, ממדינת ישראל וכדו׳, וגם על גילויי האמונה והתורה שאנו חיים בתוכם;

ובד בבד, אומרים לפניו שקשה לנו, שאנו מצולקים, שמה שהתרחש בשואה, כמו גם בפורגרומים קשים שקדמו לה - קשה לנו, כואב לנו.

בדיוק כך נהגו כל גיבורי המקרא. ראה לדוגמה בספר תהילים, בו אנו מוצאים פרקים כאלה ופרקים כאלה.

האמונה שלנו אינה בינארית.היא מכילה בתוכה תנועות מנוגדות, שלעתים אינן מתיישבות.

כל טוב וברכה