איך כדאי לבנים ובנות להתנהל בצוות הדרכה מעורב? היכן עוברים הגבולות?

שלום אמונה.

להיכנס להדרכה זאת באמת זכות גדולה שנותנת לנו הזדמנות להשפיע ולעשות המון טוב. אבל יחד עם זאת, הזכות הזאת מזמנת לנו גם אתגרים שצריך לדעת איך להתמודד איתם נכון כדי להצליח לעבור את התקופה המשמעותית הזאת בצורה הכי טובה.

אחד הדברים שמקשים על ההתמודדות הוא שנראה לנו שיש הרבה "שטח אפור"- כמו הנושאים שהעלת בשאלות שלך, שבאמת לא ברור כ"כ מה מותר ומה אסור. אבל, לפני שניגשים לבדוק מה עושים בשטח האפור צריך לזכור שיש דברים שהם שחור-לבן. וזה כל מה שקשור לעניין ההלכה. ההלכה היא הדרך הבסיסית שלפיה צריך להתנהל, והיא קובעת לנו גבולות וקווים מאוד ברורים למה מותר ומה אסור. לכן ההמלצה הראשונה שלי היא פשוט ללמוד את ההלכות: הלכות ייחוד, נגיעה, צניעות. אפשר לבד או עם עוד מדריכה/ קומונרית. יש הרבה ספרים שאפשר להיעזר בהם לצורך הלימוד. גם אחרי הלימוד - לא לפחד לשאול ולהתייעץ! אפשר לשאול את רב היישוב, רב באולפנא או כל דמות תורנית אחרת שאת סומכת עליה - להתייעץ איתם לגבי ההתלבטויות והמצבים שאת נתקלת בהם ולקבל הכוונה.

לגבי השאלה של מה אסור לעשות עם בנים בצוות, מעבר למה שההלכה אוסרת יש את המושג של רוח ההלכה. וכאן באמת יש שטח אפור רחב שצריך להכניס בו הרבה שיקול דעת. איך מגיעים לשיקול דעת נכון? הכלי שאני יכולה להציע לך הוא לשאול את עצמך על השאלות ששאלת שתי שאלות- א. מה המטרה? ב. איך אני מרגישה עם זה?

מטרה

אם יש לנו מטרה ברורה מול העיניים, שמבהירה לנו למה אנחנו נמצאים בצוות הזה יחד ומה אנחנו עושים, יותר קל לסנן מה מתאים ומה לא מתאים לעשות. בסוף המטרה שלכם היא לחנך יחד את החניכים של הסניף בדרך של תורה, של ערכים ואידיאלים. אם שמים את המטרה הזאת מול העיניים אז גם יותר קל לשים לב: האם הישב"צ (לצורך העניין) מתנהל בצורה עניינית שמובילה למטרה, או שהזמן והישיבה ביחד מוקדשים לאווירה של צחוקים בלי להוביל לשום מקום? כנ"ל לגבי שיחות, הודעות, וכו'. השאלה "מה המטרה" צריכה להיות ברקע. האם מה שאנחנו עושים עכשיו הוא מתאים? נצרך? האם זה מתאים לנו – כאנשים ספציפיים וכצוות הדרכה שמייצג ומחנך?

הרגשה

מעבר למטרה שאותה אפשר להבין יותר בשכל, יש גם הרבה מקום להיות קשובה ללב. הרבה פעמים אנחנו עושים דברים, ואז מרגישים איזו הרגשה חמוצה בלב, שעשינו עכשיו מעשה או היינו במקום שאנחנו לא צריכים להיות בו. והלב לא משקר. תהיי קשובה לעצמך - איך את מרגישה במצבים השונים? נוח לך? את עושה דברים מבחירה או מאילוץ? (מה יגידו, מה יחשבו, לא נעים...)

עצה מעשית טובה היא לשבת עם עצמך עכשיו, ממש בהתחלה של ההדרכה, ולכתוב לעצמך באופן מפורט מה חשוב לך בהדרכה, למה את שם, מה השאיפות והרצונות שלך, ואח"כ לקבוע לעצמך איזה גבולות חשוב לך לשמור. כדי שתצליחי לשמור על הגבולות האלה, מומלץ שהם יהיו גבולות מאוד טכניים ומעשיים שתוכלי לזכור וליישם ברגע שתצטרכי (לדוגמה: לא לכתוב "אני לא אסחף לשיחות בשעות לא מתאימות", אלא לכתוב לעצמך שעה שבה את מפסיקה לדבר/ להסתמס). כשיש לנו מראש את הגבולות האישיים שלנו ששומרים עלינו, יותר קל להימנע מנפילות.

כדאי גם לדבר עם הקומונרית ולבקש ממנה עזרה בתור מי שמובילה את הצוות- שתשים לב אלייך ותעזור לך לשמור על עצמך.

והכי חשוב- לזכור באיזו שליחות את נמצאת ואיזה דבר גדול את זוכה לעשות. ולא סתם אומרים על מי שעסוק בשליחות שלו - ששלוחי מצווה אינם ניזוקים. אם עסוקים בלהרבות טוב ולברר את האמת - מראש הראש נמצא במקום אחר, שמור ובטוח יותר.

בהצלחה גדולה!!

נעמה