איך מביאים את הרגש לשכל?

שלום יקרה!

השאלה שלך היא בגדול אחת מהשאלות הכי גדולות בחיים שלנו.

שימי לב שבהמון תפילות אנחנו ממש מתפללים על זה- "ודבק ליבנו במצוותיך, "וטהר ליבנו לעבדך באמת", "לב טהור ברא לי אלוהים.." כי באמת כביכול השכל יודע, מבין, רוצה, הכל טוב- אבל לא תמיד הרגש נסחף אחריו באותה מהירות והפער הזה יכול ליצור תסכול מאד גדול. גם מצד זה שהרגש (כמו בדוגמא שלך) נמצא בעצבות גם כשאת מבינה ש"אין על מה" וזו תחושה לא נעימה. וגם מצד הפער שציינת, שהוא פער לא מובן שרק מוסיף שמן למדורת התסכול. קודם כל חשוב לי שתדעי שהמקום שלך הוא מאד מאד הגיוני ואנושי. זה אחד הדברים עבורם ירדנו לעולם, לחבר שמיים (שכל) לארץ (רגש), וכל אחד פוגש את השאלה הזו עם החיים שלו.

ובכל זאת.. מה עושים?

אז העצות שאני אתן לך הן עצות שאולי ייראו לך כאילו הן מרחיקות אותך מהמטרה אותה את רוצה להשיג, אבל באמת הן לא. ובשביל זה אני רוצה להקדים הקדמה קצרה-

בין אידאל לטקטיקה

הרבה פעמים בחיים יש לנו איזשהו אידאל ,רצון או שאיפה. הדבר הזה מבורך ובמידה מסוימת הוא זה שמייצר אנרגיה וחדווה בחיים שלנו. היכולת הזו לשאוף קדימה, לרוץ, היא יכולת מבורכת מאד שמעידה על היות נשמה בתוכנו. הנקודה היא שהרבה פעמים הדרך להגיע ולממש את אותו האידאל היא לא הדרך שהיינו חושבים - כי היא נראית שהיא מרחיקה אותנו משם. אבל בדרך כלל ריצה ישירה לרצון ודרישה פנימית שהוא יתגשם במציאות זה דבר לא מומלץ שלא כ"כ עובד. לכן צריך טוב טוב ללמוד על הטקטיקות הנכונות כדי להגיע לאותם אידאלים.

הרפו ודעו כי אנוכי ה'

אחד הכלים המרכזיים בוויסות של הרגש והבאתו "אל השכל", זהו הכלי של ההרפיה. מה זו הרפיה? הרפיה זו היכולת לשחרר את המציאות מהשאיפה.

למשל את עכשיו רואה את אותן החברות -שהחלטת שאת לא רוצה איתן קשר, ואת יודעת ומבינה שהן לא טובות לך וכו'- ואת נכנסת לעצבות ודיכאון. קודם כל להגיד לעצמך "למרות שאני עצובה ומבואסת על זה אני אוהבת ומקבלת את עצמי כמו שאני". מה התנועה הזו עושה בנפש?

היא יוצרת מצב של שקט, של הרפיה, של שחרור. רק במצב כזה הנפש יכולה להתעלות ולהגיע למקום שהיא היתה רוצה.

דמיון

עוד כלי מרכזי שעוזר מאד הוא הדמיון- לדמיין את המקום בו היית רוצה להיות. למשל- לראות את החברות האלה ולהרגיש שמחה. או- שיקרו לי נסיונות ואני אדע שזה מה'. וממש לדמיין מה את מרגישה ואין את מרגישה ואיך הלב שלך שם. הנקודה הקריטית היא לשים לב שאני לא מצפה מעצמי להיות איפה שהדמיונות שלי. ז"א, הדמיון משפיע באופן לא ישיר על הנפש, ואנחנו לא אחראים על התוצאות.

לכן את מדמיינת, אפילו פעם ביום להשקיע בזה כמה דקות- ולאט לאט זה נכנס לנפש, בלי שאת כופה את הדמיון על המציאות כרגע.

למלא מצברים ברגעים הטובים

צריך לדעת שברגעי משבר, זה לא הזמן האידאלי לעבוד על האמונה שלנו. על האמונה עובדים בין לבין, ברגעים הטובים. שם בונים אותה. בתוך רגעי המשבר אנחנו בעצם נמצאים עם האמונה שיש לנו ומתמודדים בעזרתה. לכן בעצם המשימה שלך היא כשאת בטוב, בשמחה ובנחת לבנות אמונה. ללמוד, להעמיק, להגדיל ולהרחיב אותה. הדבר הזה בע"ה יעמוד לך ברגעים יותר מורכבים. כנ"ל עם חברות. ברגעים טובים תבני בתוכך ביטחון עצמי, שמחה, סיפוק וכן הלאה. כך ברגעי משבר בע"ה תרגישי שיש לך יותר כוח לעמוד מול הדברים האלה.

מילה על ביטחון עצמי

בשם הרב שלי, הרב רונן טמיר, שמעתי עצה נהדרת לעבודה על ביטחון עצמי.

כשאת עושה מעשה טוב, יוצאת מגדרך ויוצרת טוב במציאות- תכתבי את זה ביומן שלך. תוסיפי את המעשים הטובים שלך, ההתגברויות הקטנות והחסדים לתוך מסגרת של זיכרון. ככה את בונה בתוכך תודעה של "אני טובה".

ואם כל זה עדיין לא עוזר..?

יש פעמים שאדם מרגיש שהויסות הרגשי שלו באמת כבד עליו. שהעליות והירידות קיצוניות מידי בתוך הלב וזה מכביד עליו מאד. במצב כזה לפעמים כדאי לפנות לאנשי מקצוע שיודעים איך לכוון את הנפש בעדינות למקום רגוע יותר.

אם תרגישי שאת רוצה, מוזמנת לפנות אלי דרך המייל ואתן לך הפניה לאשת מקצוע ליד מקום מגורייך.

ישר כוח על הבירור שלך! בע"ה רק תצמחי ממנו.

מוזמנת בשמחה להמשיך לשאול, במייל שלי או באתר,

בהצלחה רבה(:

שיר

shiryozev@gmail.com