איך להתמודד עם הבדידות בזמן שכולם סביבי בזוגיות וילדים?

שלום שואלת יקרה מאוד!

השאלה שלך ריגשה ונגעה בי עמוק. אני בטוחה ויודעת שאת מהממת.

אקדים ואומר שהתחושות שלך טבעיות לגמרי, כן, גם הפחות טובות. אנחנו אנושיים. בנוסף, זה מעולה שאת לא מדחיקה את רגשותייך; את כנה ומנסה להתמודד.

ברשותך אתחיל דווקא מהסוף. תהיי בטוחה שאין לך בכלל מה להתבייש, ובטח ובטח לא לטוס למדינה אחרת, חס וחלילה. נכון- את (עוד) לא נשואה, אבל זה לא אומר שאין לך אישיות. הפוך לגמרי. יש לך ערכים. מידות. רצון לקרבת ה'. חלומות ושאיפות. את גם רווקה, נכון, אבל זה לא רק מה שאת. ובקיצור, את בת של מלך!

בנוסף, לגביי הורייך: הייתי מציעה לך אולי לשתף אותם בתחושותייך ובכאבך. לבקש לקבל מהם תמיכה והבנה. שיחה של תיאום ציפיות. תוכלי לבקש לדבר איתם כמה דקות בארוחת ערב או עם אחד מהם; תחשבי איך נוח לך. חס וחלילה לא "לתקוף" אותם, אלא לשקף להם את עצמך, וגם לשמוע מהם. אולי תתפלאי ותיווכחי לדעת אחרת, שהם רוצים בטובתך וחלילה לא התכוונו לייאש אותך. ואם כן זה קרה- אז בדיוק לצורך כך חשוב לדבר. לדבר, לדבר, לדבר: ליצור תקשורת. ובעזרת ה' זה יקרב אתכם עוד יותר. אגב, גם לא צריך אווירה כבדה וקודרת, אפשר להפתיע אותם בעוגה וקפה וכך הלאה, שוב- מה שנוח וטוב לך.

התמודדות עם מידת הקנאה: איך?

כתוב בגמרא (יומא ל"ח ע"ב): "אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא". ובמילים אחרות: כל מזונותיהם של בני האדם קצובים להם מהשמיים. כלומר- כל אדם מקבל בהשגחה מלאה מהקב"ה דברים המיועדים לו ורק לו; ולכן אין מה "לדאוג" שמישהו אחר יקבל משלו. כי לכל אחד יש את מה שהקב"ה מעניק לו. וזה נכון גם לגביי פרנסה, זוגיות, ילדים, בריאות כישרונות, יכולות ועוד. לכל אחד ואחת מאיתנו "תיבת הפתעות ואתגרים", וזה ביננו לבין הקב"ה. כך שאנחנו לעולם לא נקבל משהו שהוא של מישהו אחר, ומישהו אחר לא יקבל משהו המיועד לנו.

אין כאן דרך קיצור, גם כאן צריך לעבוד על עצמנו, לעבוד על האמונה בה'. להאמין שה' דואג לנו, בכל מצב ובכל עת. לאט-לאט, בסבלנות ובהתמדה וגם בלימוד על הנושא, אפשר להצליח בכך (כל אדם בקצב שלו). לכן אני ממליצה לך אם תרצי לשמוע שיעורים וללמוד על מידת הקנאה. בעזרת ה', דרך השכל תצליחי להשפיע על הלב שלך.

חוזרת ואומרת, תחושותייך לגמרי מובנות! אל תהיי קשה עם עצמך. כשנמצאים בסביבה ויש לנו קושי מסויים, זה עלול להדגיש אצלנו עוד יותר תחושת חוסר ויכול לגרום להתמודדויות לא פשוטות. ולכן- טוב כל כך שאת מודעת לעצמך, ומנסה לדעת מה לעשות.

נקודה נוספת, שאולי כבר נוכחת לדעת: בכל תחנות החיים, יש התמודדויות, גם עם מידת הקנאה. באינספור תחומים ומקומות. למה לזאת יש פרנסה טובה, למה לה יש בריאות תקינה, למה יש לה הריון בקלות, למה אין לה בעיות בזוגיות, למה יש לה יותר ילדים ועוד ועוד. כך שאני מציעה לך לקחת את רגשות הקנאה ושאלות האמונה האלו למקום טוב, לבירור להמשך החיים, כי תמיד זה יהיה קיים.

הערך שבדרך

לא סתם חז"ל נתנו לנו הדרכה: "איזהו עשיר- השמח בחלקו" (אבות, ד', א'). גם זאת עבודה שהיא לא תמיד פשוטה, אבל נותנת לנו הדרכה איך נכון לחיות (כמובן שזה לא אומר לא להשתדל לעשות את שלך- ונגיע לכך בהמשך). השמחה היא מנוע מטורף לחיים, היא צידה איכותית לדרך.

את מתארת שהמסלול שלך לזוגיות מעט מורכב, וזה באמת לא פשוט. מצריך הרבה כוחות נפש, עם עצמך, המשפחה, והסביבה. לכן, אני ממליצה לך מכל הלב- לפנק לפנק ושוב לפנק את עצמך. אנחנו לא יודעים מתי תמצאי את החצי שלך, והלוואי כל כך שבקרוב! אבל עד אז, תנסי למנף את הקושי לדברים חיוביים. דברים שעושים לך טוב בנשמה, כדי שיתנו לך כוח להתמודד. הצעות: לקנות לעצמך מדי פעם דברים, מה שכיף לך: החל מתכשיטים, ספרים, ואפילו כלים וחפצים לבית שלך בעזרת ה'. כדאי גם להיפגש עם משפחה וחברות. ללכת להתנדב- לא ייאמן כמה תחושות טובות נתינה גורמת לנו, ובעזרת ה' גם אפשרות לתרום לעם ישראל. אפשר לפתח תחביב שתמיד רצית לעשות (נגינה, ריקוד, בישול, תפירה ועוד ועוד) וכמובן- לימוד תורה במקום שליבך חפץ, הן באופן עצמאי דרך ספרים והן דרך שיעורים במקומות או באינטרנט (אפשר למצוא במכון מאיר מגוון גדול מאוד). ויש עוד מלא אפשרויות שניתן לעשות ולמלא את הנשמה בשמחה.

יש משפט של ר' נחמן שמדבר על כך:

"אם אינך חש בשמחה, העמד פנים.

אפילו אם אתה שרוי בדיכאון,

התאמץ לחייך, התנהג כאילו אתה שמח..

והשמחה האמיתית... בוא תבוא"!

את מכירה את עצמך הכי טוב, שבי עם עצמך, רצוי עם דף ועט, וחשבי מה יעשה לך טוב וגם מה הגבול (למשל לא להתחיל להוציא מלא כסף ולהתרושש חלילה).

השתדלות

במקביל לאמונה שדיברנו עליה- יש גם את ההשתדלות מצידנו. לפעול, לעשות, לנסות. להיות בעשיה. כתבת שאין לך הצעות, וזה מובן, יש תקופות כאלו. אבל- יקרה, אני מזכירה לך שאת צריכה בעזרת ה' הצעה אחת בלבד, זו שתהיה נכונה לך :)

כדאי לעצור ולחשוב ולעשות קצת חשבון נפש בנושא; לעשות שיעורי בית. לנסות את כל האפשרויות מבחינתך: האם את יודעת מה את מחפשת בבעלך? אילו מידות ותכונות חשובים לך? כדאי לחשוב על 4-5 דברים חשובים (וכמובן לדעת גם להתגמש עליהם, אבל זה כבר דיון אחר).

השלב הבא: שדכנים, אתרי היכרויות, וכמובן גם לפנות אישית אל אנשים שקרובים אלייך. מכרים וחברות. לבקש מחברות שישאלו את בעליהן וכך הלאה. לא להתבייש, זה לצורך מצווה, ואנשים שמחים לעזור בכך (ולקבל שליש גן עדן, בעזרת ה'..)

הגבול בין אמונה בה' לבין השתדלות אנושית הוא לפעמים גבול דק. מתי לדעת שעשית את שלך ולסמוך על ה' ומתי להמשיך לנסות. את מבחינתך תנסי לעשות את שלך, תבואי בלב שלם (יחסית) לה' שאת עושה מה שאת יכולה ומפעילה את כל ה"תותחים". ובעזרת ה', ישועת ה' כהרף עין. חזקי ואמצי!

כתבת: "ספק אם אתחתן כי אין הצעות, אני חוזרת בתשובה". למה שזה יהווה בעיה? אדרבא, אשרייך!! אשרייך שאת חוזרת בתשובה (אגב, יש לי בעיה עם ההגדרה הזו, כולנו חוזרים בתשובה..), אשרייך שאת בוחרת להיות יהודיה. יהודיה מבחירה- זה לא מובן מאליו. זה כבר מעיד על תכונות טובות שיש בך, על יראת שמיים ועוד. אם את מעוניינת בבחור שגם הוא חוזר בתשובה (אולי זה יקל על ההתמודדויות שיש)- אז יש מקומות שאפשר לברר עליהם, אולי במכון מאיר שכבר הזכרנו; להרים טלפונים ולשאול. אין מה להתבייש, הפוך לגמרי- אמנם את עושה בשביל עצמך, אבל בעומק, בפן הכללי- זה בשביל עם ישראל.

כתבת גם: "מנסה לתת צ'אנס גם לאנשים.. לא נראה כאילו יצא מזה משהו". כמו שכתבנו, אולי ה"חשבון נפש" לגביי דייטים יועיל גם כאן. לפעמים הדיוק עם עצמי מה אני מחפשת יעזור. כמובן שקל לדבר, וזה לא פשוט.. אבל אולי אם הלב שלך אומר משהו, להקשיב לו ולבטוח בעצמך, ולא להתיש את עצמך בדייטי-סרק. ולזכור, שאת עושה את המאמץ שלך, את ההשתדלות שלך, ובעזרת ה' תקבלי את שלך.

דאגה בלב איש ישיחנה

כתוב במשלי (י"ב, כ"ה): "דאגה בלב איש ישיחנה", כלומר- אם משהו יושב על הלב, מכביד, שלמה המלך החכם מכל אדם מציע לנו: לשתף. כדאי למצוא מישהי קרובה, בת משפחה או חברה טובה, שאפשר לשתף ולדבר ולפרוק מהלב. ההקשבה יכולה להועיל מאוד וגם אולי תוכלי לקבל תמיכה והצעות נוספות לחיזוק ושמחה. יכול להיות שחברותייך לא יודעות כלל על המתרחש בליבך, שכן את תמיד מפרגנת ושמחה בשמחתן- אשרייך!

אחותי!

המון המון הצלחה! כן, הדרך לפעמים מפותלת ולא קלה..

אני בטוחה שאת מ-ה-מ-מ-ת!!

מאחלת לך מכל הלב שבעזרת ה' תקבלי נחמה כפליים,

ותרגישי את קרבת ה' בכל צעדייך.

מוזמנת לשאול שוב אם תרצי.

חושבת עלייך ומחזקת אותך,

שרון