איך להרגיש ולהתחבר אל ה' בכל דבר?

שלום יקרה.

משמח לקרוא על רצונך להרגיש את קרבת ה' עוד ועוד. באדם תמיד יש דחף פנימי לעלות למעלה, להתקדם עוד ועד ולא להסתפק במה שיש כרגע. למעשה בלי הדחף הזה היינו נשארים במקומנו והעולם לא היה מתקדם ומשתכלל לעבר עולם שלם יותר. אפשר לומר שהדחף הזה הוא השאיפה לשלמות שאינה נפסקת כל חיי האדם. מה שכן היא משתנה בהתאם לגיל, למצב הנפשי ובכלל לתנאי החיים ולכך אנחנו צריכים לשים לב ולהתאים את המענה שלנו לצרכים הנוכחיים שלנו. האמונה והתשובות שסיפקו אותנו והתאימו לנו בגיל 12, לא בהכרח יתאימו לגיל 18, ובשל כך עלינו לשכלל את האמונה ואת הקשר שלנו עם ה'.

כתבת שאת רוצה להרגיש את ה' בכל דבר במציאות. זהו רצון עליון וחשוב אבל אל לנו להישאב אליו ולהתרכז בו. ריגוש הוא דבר מבורך, מרטיב את הנשמה ונותן לנו מוטיבציה להמשך, אך הוא לא העיקר בעבודת ה'. ה' נתן לנו ספר "חוקים והדרכות" מפורט מאוד שמנחה אותנו איך יש להתקרב אליו, לחוש אותו ולהידבק בו ואיך בכלל יש לחיות את חיינו בעולם הזה. הספר הזה הוא התורה ועלינו להיצמד אליה ולהדרכותיה, ובעיקר לדעת שהיא עיקר עבודתנו ודרכה נוכל להיפגש עם ה'.

אז תישאלי, התורה רחבה מיני ים, איך אפשר לעשות הכול ולהגיע לדבקות בה'? חכמים הורנו כמה דברים. דבר ראשון, צעד אחר צעד, שלב אחרי שלב. לנסות דבר אחד במשך תקופה ואז אם הוא השתרש בנו מספיק, להוסיף עוד דבר וכן הלאה. אם אנחנו מנסים להרגיש את ה' בכל דבר, לא נרגיש אותו בשום דבר, כמאמר הידוע "תפסת מרובה לא תפסת". דווקא אם ננסה להרגיש אותו קודם בתפילה למשל, ואחר כך בברכת המזון, יש סיכוי שנרגיש אותו יותר ובלי שנתכוון גם במחוזות אחרים בחיינו. חשוב גם לדרג את השלבים בסדר ההגיוני ולא לרוץ ישר לדרגה העליונה. כמו שבמסילת ישרים יש סדר למידות שהאדם צריך לעמול עליהם, למשל הזהירות קודם לנקיות והנקיות קודמת לפרישות וגם לטהרה ולקדושה. גם בעבודת ה' הכללית יש סדר הגיוני ואולי ראוי להתייעץ עם רב או דמות אחרת בחייך אם יש לך התלבטות בעניין מסוים ובסדר מסוים.

חוץ מהסדר וההדרגה, אל לנו להתייאש אם אנחנו נמצאים בעניין מסוים כמה זמן, ולא מתקדמים או מצליחים להתמיד בו. שמעתי פעם מהרב אלישע וישליצקי זצ"ל שבאדם המודרני יש סתירה. מצד אחד, הוא רוצה מאוד להצליח אך מצד שני, הוא לחוץ מאוד להצליח. וכך מרוב שהאדם עסוק בתוצאות, הוא לחוץ ומכווץ ולא נותן לעצמו מקום לפעול כפי שהיה רוצה. ה' לא הפקיד בידינו את מפתח הלחץ ואת מפתח התוצאות אלא את מפתח ההשתדלות ולכן העיסוק בתוצאות הוא החמצת העמל ולא מה שה' רוצה מאיתנו. ה' לא בודק כמה מצוות קיימנו בדבקות אלא האם ניסינו להיות בדבקות, ומה עשינו בשביל להתחבר עוד לה' ולהרגיש אותו. אפשר לומר אפילו שאם היינו משוחררים ממבחן התוצאה, היינו עמלים באמת ואולי גם משיגים את מבוקשנו.

כך גם כותב הרב זילברברג: "... אבל ה' יתברך רוצה שנשריש בנפשנו שאין הוא דורש מאיתנו שום הצלחות ושם תוצאות ושום הרגשות בלב, כי אם רק דבר אחד ויחיד חפץ ה' מאיתנו: להשתדל ושוב להשתדל ושוב להשתדל..." (מתוך "שיחות התחזקות", הרב צבי מאיר זילברברג)

דבר שני שחכמים הורנו בכמה וכמה מקומות שלכל עבודה בעבודת ה' יש שלושה תחומים שעל האדם להתרכז בהם: מחשבה, דיבור ומעשה.

מחשבה: לחשוב על הדברים שאת רוצה, ללמוד עליהם ולעסוק בהם ברמה המחשבתית. המחשבה היא זו שגורמת לנו לעשייה ובייחוד בנושא זה שעיקרו מחשבה. העיסוק המחשבתי בעבודת ה' הוא לימוד. לימוד תורה. הלימוד גורם לנו להכיר יותר את ה', את מידותיו ואת דרכיו וכך גם להתחבר אליו. זו הסיבה שהיהדות מקדשת את לימוד התורה כמעט מכל מצווה אחרת (כפי שאנחנו אומרים בכל בוקר, "ותלמוד תורה כנגד כולם"), שכן בלי לימוד תורה, האמונה בה' לא מתפתחת ומשתדרגת. לימוד התורה אמור לגעת בשאלות שיש לך ובנושאים שמעסיקים אותך, ובמילא לעניין אותך. לכן ממליצה לך ללמוד נושא שבוער בך ושמעניין אותך ובדרך שנעימה לך, זה יכול להיות דרך ספר, שיעור בקרבת מגורייך או אינטרנטי. ואם שאלת על הרגשת ה' תמידית, ההתמדה בלימוד תורה בהחלט מחברת אותנו בקביעות אל ה' ולכן כדאי לקבוע זמן מוגדר ביום או בשבוע שמוקדש ללימוד.

דיבור. תפילה: התפילה היא היא הזמן שבו אנחנו אמורים להתחבר לה' ולהרגיש אותו ממש מולנו. חכמים תיקנו שלוש תפילות ביום כדי שנהיה מחוברים לה' בכל שעות היום, כפי שמסביר הכוזרי שתפילה אחת אמורה להשאיר בנו רושם עד לתפילה שלאחריה ולהשאיר אותנו מחוברים בכל שעות היום לה'. בנות לא מחויבות בשלוש תפילות אלא רק באחת או בשתיים, אבל גם ההתמדה בתפילה אחת יוצרת חיבור אחר לה'. מעבר למעשה התפילה הכללי, אפשר פשוט להתפלל על הרצון הזה להרגיש קרובה אל ה'. התפילה תמיד עוזרת ופועלת, אפילו עצם הדיבור על ה"בעיה" מול ה'.

מעשה. קיום מצוות אמיתי מחבר אותנו לה'. אנחנו מורגלים מאוד בעבודת ה' ובמצוות ולכן לא תמיד יהיה בהם רגש או כוונה מיוחדת. אבל אם נתרכז בעשיית המצוות, נוכל להגיע לדבקות עליונה שהרי זו המטרה של המצוות, לחבר אותנו לקודש דרך המעשה. כמו שכתבתי לעיל, קשה מאוד להצליח לכוון בבת אחת בכל המצוות. לכן כדאי לבחור מצווה אחת ולהתמקד בה בתקופה מסוימת. ללמוד עליה בפן ההלכתי והמחשבתי ולנסות להשתדל לקיים אותה כראוי מתוך תשומת לב. המצווה הזו עשויה לחבר אותך ולקרב אותך רבות לה' ואולי גם להכניס תשומת לב במצוות אחרות.

מקווה שהדברים יעזרו ויהיו לך לתועלת. תעלי מעלה מעלה ויהא ה' בעזרך.

כל טוב,

רינת