"מוסריות במלחמה היא ערך מבצעי" | המאמר המיוחד של אייל זמיר אחרי לבנון השנייה

אלוף במיל' ומנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר, אחד המועמדים הבולטים ביותר לרמטכ"לות, כתב בשנת 2007 מאמר על מוסריות במלחמה ובו הוא פורש את משנתו בכל הנוגע למאבק עם הפלסטינים, להפעלת כוח ולהרג אזרחי אויב. בפתח המאמר כותב זמיר: "אין לראות בעימות המזוין עם הפלסטינים בצורתו הנוכחית עימות עם ארגוני טרור שניתן לבודדם, אלא יש לראות בו מאבק אלים בין שני עמים. אחד מהם - הצד הפלסטיני - אימץ את הטרור והפך אותו לאסטרטגיית הפעולה להשגת מטרותיו האסטרטגיות הפוליטיות, ואילו הצד האחר, מדינת ישראל, חייב להגן על אזרחיו".

לפי זמיר, "התביעה לפעול נגד הטרור בלי לסכן את אזרחי הצד השני משמעה לנטרל את יכולת הפעולה נגד הטרור ולא לאפשר לצד המותקף להגן על עצמו, על חיי אזרחיו, באופן יעיל. זוהי הבעיה המוסרית המרכזית בלחימה נגד הטרור, וארגוני הטרור מנצלים אותה היטב: אם נתמקד רק בהגנה על אזרחי המדינה מוכת הטרור, ייפגעו אנשים חפים מפשע בצד השני. אם נתמקד רק במאמץ שלא לסכן את אזרחי הצד השני - אלה שאינם מעורבים בטרור - נסכן את האזרחים המותקפים על-ידי הטרוריסטים".

בנסיבות הבאות ניתן להצדיק הריגת אזרחים של האויב כתוצאה מפעילות צבאית שלנו שנעשית במסגרת התקפה מקדימה מונעת:

• הכוונה היא לסכל פעולת טרור של האויב, וכתוצאה ממנה נהרגים אזרחים בשגגה. מדובר בתוצאה שלא ניתן היה לחזותה מראש.
• הפעולה היא כורח צבאי. אי-אפשר היה לסכל את הסכנה ללא פגיעה באזרחי הצד האחר הנמצאים בקרבת הטרוריסט. אין באותו זמן נתון דרך אלטרנטיבית אפקטיבית יותר לסיכול הסכנה. אם הפעולה לא תינקט, יועמדו האזרחים שלי, שהם המותקפים, בסכנה הדומה לזו שנשקפת לצד האחר בפעולת ההתגוננות שלי. מכיוון שחובתי המוסרית להגן על אזרחי מדינתי גוברת על חובתי להגן על חיי האזרחים של האויב, יהיה זה צודק לסכן את חיי האזרחים של הצד התוקף ולא את חיי האזרחים שלי.
• עשיתי הכול כדי לצמצם את הפגיעה במי שאינו מעורב בטרור.

"אי-אפשר שלא להפנות אצבע מאשימה גם כלפי אוכלוסייה אזרחית שמשמשת תשתית ונותנת גיבוי ועידוד למעשי האלימות"

במאמר זמיר מתייחס לאוכלוסייה אזרחית שמעודדת את הטרוריסטים. "מבחינה מוסרית אי-אפשר שלא להפנות אצבע מאשימה גם כלפי אוכלוסייה אזרחית שמשמשת תשתית ונותנת גיבוי ועידוד למעשי האלימות. ישנם עמים טרוריסטיים שבוחרים באופן מודע במשטרים אשר חלק ממצעם האידיאולוגי הוא הפעלת אלימות וטרור. ללא תמיכת העם לא הייתה למשטר לגיטימציה לבצע את פעולותיו. פעולות שפוגעות באינטרסים של עם כזה עשויות להיות אמצעי יעיל לשכנוע ולהעברת מסר כי הוא טעה בבחירת דרכו, וכי ייטב לו אם ישנה את מדיניותו. לעם כזה ישנה אחריות רבה למעשי נציגיו. אין זה צודק שמצד אחד ישנה אוכלוסייה שמעודדת את הטרור, תומכת בו חומרית ומוראלית אך היא חסינה מסבל, ומנגד ישנה אוכלוסיה אזרחית החשופה לטרור ולא יינתנו לה אמצעים אפקטיביים להגן על עצמה".

בסיום המאמר כותב זמיר כך: "ההחלטה להילחם באופן מוסרי היא בחירה ערכית מחייבת. מחד גיסא היא מטילה מגבלות רבות ומאידך גיסא היא נכס אסטרטגי היוצר לאורך זמן יתרון לטוב מול הרע, למוסרי מול השפל. המלחמה בטרור מחייבת סבלנות רבה. זהו מאבק מורכב וארוך, שכן דרוש זמן רב כדי שההישגים יבשילו ויתממשו. המלחמה נגד הטרור חייבת להיות מגוונת ולהתבצע בחזית רחבה של אמצעים ושל שיטות. התפיסה העקרונית שצריכה לעמוד לנגד עינינו היא כי ברמה הטקטית יש לצמצם את הצלחות הטרור עד למינימום ולמזער את הנזק לחברה המותקפת הן בחיי אדם והן בפגיעה בשגרת החיים ובתחושת הביטחון האישי. ברמה האסטרטגית יש ליצור בקרב ארגוני הטרור ובקרב העם שבשמו הם פועלים תחושה מצטברת של כישלון ושל חוסר התקדמות לעבר היעדים שהם מעוניינים לקדם. חיוני לשמור על דרכי פעולה שניתן להצדיקן מהבחינה המוסרית. אין להתייחס לכך באופן נקודתי-טקטי. הפעלה מרוסנת ומושכלת של הכוח הצבאי היא יתרון מבצעי. עמוד שדרה מוסרי יוצר בידול בין החברה הדמוקרטית לאויב הטרוריסטי. מדובר באמצעי אסטרטגי רב עוצמה לצה"ל, לחברה הישראלית ולמדינת ישראל".