מורן חן הראל, עורכת דין המתמחה בצוואות ואפוטרופסות, אומרת בפודקאסט "לא חייבת כלום לאף אחד" אצל כרמי אור: "אף אחד לא חייב לדעת שערכת צוואה... מעבר לזה, כל בן אדם שעורך צוואה יכול להפקיד אותה, יכול לבחור לא להפקיד אותה, אבל לא לספר עליה". השתיים משוחחות על מה שקורה אחרי שמישהו נפטר, ועל החשיבות של עריכת צוואה גם כשאין הרבה כסף.
לצפייה ביוטיוב:
השיחה נפתחת בשאלה של כרמי, למה חשובה צוואה יותר לאנשים שהתגרשו. מורן מסבירה שכשיש ילדים קטינים והורה אחד נפטר, ההורה השני, שהוא האפוטרופוס הטבעי, מקבל לידיו את ניהול הרכוש של הילדים. לדבריה, "הדרך היחידה למנוע מצב שהעיזבון שלכם יעבור לידיים של בן הזוג או בת הזוג שלכם לשעבר, זה לערוך צוואה". היא מוסיפה שכשיש קטינים, הצוואה מורכבת יותר, כי צריך למנות נאמן שינהל את הכסף עבורם, ולעיתים גם לקבוע הנחיות ערכיות, לא רק פיננסיות.
להאזנה בספוטיפיי:
מורן פונה גם לנושא ההורות היחידנית, ומסבירה שאישה או גבר שהופכים להורה יחיד באמצעות תרומת זרע או ביצית, צריכים להסדיר גם ייפוי כוח מתמשך למקרה של אובדן כשירות משפטית, וגם מסמך הבעת רצון לגבי מי יטפל בילדים. כשכרמי שואלת אם כל היחידניות מסדירות זאת, מורן עונה: "לא. לא כולם עושים את זה". בהמשך היא מציינת שרוב האנשים שמתגרשים ועורכים צוואות לא ממנים את בני הזוג לשעבר שלהם כנאמנים, אלא בני משפחה אחרים או, כפי שכרמי מספרת מניסיונה האישי, את הילדים הבגירים.
לקראת אמצע השיחה מורן מבקשת מכרמי לדמיין מצב שבו אחד ההורים הגרושים נפטר, ונשארים שלושה ילדים קטינים. "חס וחלילה, אחד מהקטינים זקוק לטיפול רפואי מציל חיים", היא אומרת, "זקוק להשתלת איבר". היא שואלת האם במקרה כזה יהיה אפשר להיעזר בעיזבון של שאר האחים לטובת האח שזקוק לטיפול, ובאילו תנאים זה ייעשה. "כל כך חשוב גם להכניס את הסיפור הזה בתוך צוואה", היא אומרת, ומסכמת: "אנשים לא חושבים על זה".