נסיכה אחת הלכה בדרך וצפרדע בא מולה.
חשבה הנסיכה לעצמה: "הלוואי והצפרדע הזה היה מאמין באגדות.
לו היה מאמין – הייתי נותנת לו נשיקה, והוא היה הופך לנסיך והיה לנו טוב ביחד!"
חשב הצפרדע: "כמה חבל שהנסיכה הזאת לא מאמינה באגדות. לו האמינה – היא היתה מנשקת אותי, הייתי הופך לנסיך והיה לנו טוב ביחד !"
והנסיכה חלפה על פני הצפרדע, והצפרדע קיפץ על פני הנסיכה. הם המשיכו איש לדרכו – מי לארמון ומי לביצה, וחיו שם בבדידות ובייאוש עד מותם.
מקרים כאלה קורים כל יום
כמה חבל שנסיכות וצפרדעיםלא יודעים קצת יותר על המחשבות של השני...