הילדה היתה רק בת ארבע. זכרונה היה מעורפל למדי. אמה, שרצתה להביא לידיעתה את השינוי העומד על הסף, קרבה אותה אל גדר התיל הדוקרנית והביעה על קרונות הרכבת הרחוקים:
- "אינך שמחה? רכבת זו תסיע אותנו הביתה"
- "ומה יהיה אז?"
- "אז? נהיה בבית!"
- "מה זה בית?" – שאלה הילדה.
- "איפה שגרנו קודם!"
- "ומה יש שם?"
- "את זוכרת את הדובון שלך? ואולי נמצא שם גם את הבובות שלך"
- "אמא" – שאלה הילדה – "יש שומרים בבית?"
- "לא"
- "אם כך" – שאלה הילדה – "נוכל לברוח משם?"
מהונגרית: בני ברזילי