שורש הפירוד והאיבה הוא כאשר מחשיבים את הכללכפרטים אשר אין קשר ביניהם. אבל המשכיל יבין שאין במושג "כלל" פירוד בשום אופן,ובעצם לכולם מטרה אחת. וכמו שמסביר הרמב"ם (" קנה לך חבר"- אבות פרק א משנה ו)את האהבה העליונה שהוא "אוהב מעלה"- שיהיה תאוות שניהם וכוונתם לדבר אחד והוא הטוב,וירצה כל אחד להיעזר בחבירו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד. ולפי זה- כל חלקמהכלל, אף על פי שהוא שונה ממני, ולדעתי אף פוגם בכלל, הוא בעצם כמות שהוא, מקייםאת המטרה בדרך המיוחדת לו. למדנו כבר אהבת הכלל מהסיפור של אלישע והאישה הגדולה ( מלכים ב פרק ד פסוקים ח- לז) כשאלישע שאל את האישה הגדולה לבקשתו על אשר נתנה לואוכל ומקום לינה, שמא אולי צריכה דבר מהמלך או משר הצבא. בזוהר (פרשת נח) נאמרשזה היה ביום ראש השנה, ואלישע אמר לה "היש לך דבר אל המלך"- מלך המשפט, אך היא לאבקשה מאומה רק אמרה "בתוך עמי אני יושבת". היינו, איני רוצה שיזכירו אותי אלא בתוך כללישראל שכבר נאמר שכל מי שמכניס עצמו אל בין העם אין משגיחים בו לדונו לרעה. וכמושציוונו להידבק במידותיו של הקב"ה שנדבק בעזרת ה' גם במידת אהבה, כמו שנאמר בזוהר (חלק ב ד:) "אלמלא הוו ידעין בני אנשא רחימותא דרחים קודשא בריך הוא לישראל הוושואגין ככפיריא למרדף אבתריה- תרגום: אילו היו יודעין עד כמה גדולה אהבת ה' לישראלהיו שואגין ככפירים לרדוף אחריו. כך נזכה לאהבת ה' ולאהבת ישראל ועל ידי זהלבנין תפארתנו במהרה בימינו.