ארי ברוקס: "גם אם טיל איראני פוגע בתשתית, אנחנו יודעים להחזיר את התקשורת בתוך שעות"

מה קורה אם בתרחיש מלחמתי, טיל איראני מדויק ינחת היישר על צומת תקשורת מרכזי בישראל? האם לא תהיה כאן תקשורת אזרחית או תקשורת עבור גופי חירום? האם זה יפגע בהתרעות פיקוד העורף ובהנחיות מצילות חיים? כדי להבין איך מדינת ישראל נערכת למצבים כאלו ושומרת על רציפות תפקודית, נפגשנו עם ארי ברוקס, מנכ"ל ומייסד פוסידון זאוס סיבים אופטיים, שעומד מאחורי מערכי ביצוע ותחזוקה של תשתיות תקשורת ופועל עם צוותיו גם בתנאי חירום.

כוננות תמידית, גם בשגרה

העבודה השוטפת של תחזוקת הרשתות והסיבים מתנהלת לרוב הרחק מהעין של כולם. אנחנו נזכרים בקיומה של התשתית הזו רק באותו רגע מתסכל שבו האינטרנט נופל והמסך קופא. אבל עבור הצוותים הטכניים שנמצאים בשטח, הדריכות והמתח הם עניין שבשגרה, וההכנה למשבר היא משימה יומיומית.

ההיערכות לפגיעה נרחבת, בין אם כתוצאה ממכת טילים או מאסון טבע, דורשת מערך לוגיסטי ברמה צבאית של ממש. שאלנו איך בדיוק נערכים לדבר הלא נודע, והתשובה הייתה חדה וברורה. ארי ברוקס: "במצב חירום, אבל גם בשגרה, הצוותים של פוסידון זאוס סיבים אופטיים נמצאים בכוננות תמידית. מה זה אומר? שגם אם ממש עכשיו תתרחש פגיעה מסוימת בתשתית, הם יהיו מוכנים 24/7 וייתנו שירות לטיפול מהיר וטוב בתקלה".

המשמעות בשטח של הדברים האלו היא אדירה. זה אומר להחזיק צי של ניידות שירות המשמשות כמעבדות תיקונים ניידות, מצוידות במכונות ריתוך מתקדמות ובמלאי עצום של כבלים חלופיים. זה אומר טכנאים שמיומנים לקפוץ מהמיטה באישון לילה, לעלות על ציוד ולטפל בכל תקלה.

התרחיש האיראני: האם ננותק מהעולם?

כאשר חושבים על מלחמה רב זירתית ועל התרחיש האיראני, מלבד הפגיעה בנפש, אחד החששות הגדולים ביותר של הציבור הוא "עלטה תקשורתית". החשש שנישאר מנותקים, ללא יכולת לדעת מה קורה בחוץ, ללא יכולת להתקשר לקרובים שלנו, וללא יכולת להזעיק אמבולנס או מכבי אש בזמן אמת.

למרבה המזל, ארכיטקטורת התקשורת בישראל נבנתה בדיוק מתוך מחשבה על תרחישי האימה האלו. המערכות בנויות בטבעות של גיבוי ויתירות. אם טיל איראני חלילה מחריב צומת מרכזי וחותך את הנתיב הראשי, המידע מתוכנת למצוא תוך חלקיקי שנייה נתיב עוקף ולהגיע ליעדו דרך כבלים אחרים. ועדיין, ישנם רגעים שבהם הטכנולוגיה לא מספיקה לבדה. ארי ברוקס מסביר: "יש מערכות גיבוי כמו בכל מערכת בריאה. אבל עד גבול מסוים. כלומר, ייתכן שאנשים ייתקלו בשיבושים נקודתיים, אבל זה לא אומר שלא ניתן יהיה לקיים תקשורת בכלל".

התפיסה הריאלית הזו שמציג ארי ברוקס עושה סדר בחשש הזה. ייתכן שגלישת הווידאו תהיה איטית יותר באזור שנפגע, וייתכן שיהיו ניתוקים קצרים, אבל קריסה טוטאלית מוחלטת של כלל התקשורת במדינה היא תרחיש סביר הרבה פחות, בזכות הבנייה החכמה והצוותים בשטח.

הלילה שבו בני ברק רעדה

תיאוריות ותכנונים הם דבר מצוין על הנייר, אבל מבחן האמת מתרחש תמיד בשטח, תחת לחץ, עייפות וסיכון. ביקשנו לשמוע על אירוע אמיתי שבו הרציפות התפקודית הזו הועמדה במבחן קשוח, אירוע שבו נדרש מאמץ משמעותי כדי להחזיר את האור לסיבים.

ארי ברוקס מספר על אירוע משמעותי שכזה: "אני זוכר את אחד המקרים הגדולים יותר של פגיעת טיל בקו תקשורת מרכזי, וזה קרה בבני ברק במהלך מבצע שאגת הארי, הצוותים שלנו הגיעו למקום, במהלך הלילה, טיפלו בתקלה המורכבת במשך שעות. זה דרש תיקון של אלפי סיבים שנפגעו. כבר בבוקר אחרי כ-8 שעות, אפשר היה לקיים תקשורת תקינה כאילו לא קרה כלום. כשהציבור התעורר בבוקר, התקשורת כבר עבדה. מבחינתי, זו המשמעות של אחריות ורציפות תפקודית. זה משדר חוסן. הערכים האלו הם מה שמנחה אותנו, עם צוותים שעובדים בכל תנאי. זה מקרה שרק מחזק את הצורך בהישענות על סיבים אופטיים. אפשר להסתמך עליהם, הם אמצעי אמין מאוד".

ההישג הזה, לסיים פרויקט כה מורכב בתוך שעות ספורות, כך שכשהאזרחים קמו בבוקר הם אפילו לא ידעו שהייתה תקלה - הוא ההגדרה המדויקת של אותו חוסן לאומי שעליו מדבר ארי ברוקס. הידיעה שיש מי ששומר על העורק הזה פתוח, בכל מחיר. "התפקיד שלי הוא לוודא שבשעת אמת לא מתחילים לחפש פתרונות - האנשים, הציוד ותעכנית הפעולה כבר מוכנים", הוא אומר.

מערכות רגישות: כשכל מאית שנייה קובעת

הסיפור של תשתיות הסיבים האופטיים חורג הרבה מעבר לשאלה אם נוכל לראות סדרה בסטרימינג. רשתות התקשורת הללו נושאות את המידע הקריטי ביותר לקיומה של המדינה. במציאות ביטחונית וטכנולוגית מתקדמת, עמוד השדרה של מערכות הביטחון והרפואה נשען במלואו על הסיב האופטי. ארי ברוקס מרחיב: "לפעמים מדובר גם במערכות רגישות שעלולות לשבש מערכי מודיעין ופיקוד ושליטה, מערכות נשק וכו'. במקרים כאלו החשיבות עולה מדרגה ומחייבת טיפול הכי מיידי שיש. גם כאן הצוותים זמינים 24/7. זה נוגע גם לרפואה, ביטחון, בנייה, חינוך, רכב ועוד תחומים".

חשבו למשל על מערכת כיפת ברזל שזקוקה לנתוני מכ"ם מדויקים כדי ליירט איום, או על בית חולים שמחובר למאגרי מידע קריטיים וציוד הנשמה מתקדם. במקומות האלו, שיבוש של רגע עלול לעלות בחיי אדם. המשקל המונח על כתפיהם של הטכנאים הוא כבד ביותר, והם מבינים היטב שתיקון קו תקשורת למוצב צבאי למשל, הוא בגדר משימה עליונה.

ארי ברוקס: "התשתית מאובטחת מאוד"

מעבר לסכנת ההרס הפיזי מפגיעת טילים, מדינת ישראל מתמודדת כל העת בחזית נוספת, חשאית ולא פחות מסוכנת - מלחמת הסייבר. המאמץ של מדינות עוינות כמו איראן וארגוני טרור לחדור לרשתות שלנו, לדלות מודיעין או להשבית תשתיות מרחוק, הוא אינסופי.

עולה השאלה המתבקשת: עד כמה תשתית הסיבים עצמה, זו שמונחת תחת רגלינו, חשופה ופגיעה בפני האזנות סתר וריגול? ארי ברוקס מרגיע: "התשתית עצמה מאובטחת מאוד, מוצפנת מקצה לקצה, מבטיחה שהתקשורת תהיה רציפה. זה היתרון העצום של טכנולוגיית הסיבים. בניגוד לכבלי נחושת ישנים שפלטו שדות אלקטרומגנטיים והיו נוחים להאזנה, סיב אופטי מעביר חלקיקי אור הכלואים בתוך זכוכית. כל ניסיון פיזי לחדור לסיב כדי "לגנוב" נתונים, יגרום באופן מיידי לשיבוש בקרן האור, מה שיקפיץ מיד התרעה בחדרי הבקרה ויאפשר לנתק ולבודד את הקו הנפרץ באופן מיידי".