פגיעה נפשית בעקבות תאונת דרכים: התנאים להכרה והשלכתה על גובה הפיצוי

כאשר מדברים על תאונת דרכים, רוב האנשים חושבים מיד על פגיעה אורתופדית, טיפולי פיזיותרפיה או ניתוחים. בפועל, תאונת דרכים עלולה להותיר גם נזק נפשי בדמות התקפי חרדה, הפרעות שינה, הימנעות מנהיגה, דיכאון, פוסט טראומה, פגיעה בתפקוד המשפחתי והמקצועי, ולעיתים גם צורך בטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי ממושך. הדין בישראל מכיר בכך שנזק גוף בתאונת דרכים כולל גם נזק נפשי, ולכן ניתן לתבוע פיצוי גם בגין טראומה נפשית, ולא רק בגין פגיעה גופנית קלאסית.

מתי פגיעה נפשית באמת תוכר

לא כל לחץ, מתח או קושי חולף אחרי תאונה יהפכו אוטומטית לנכות נפשית מוכרת. כדי לבסס תביעה ממשית, צריך להראות שמדובר בפגיעה בעלת משמעות רפואית ותפקודית, כזו שניתן לתעד ולאבחן. ככלל, ההכרה נשענת על מסמכים רפואיים, תלונות עקביות, טיפול נפשי, ולעיתים גם אבחנה מפורשת של פסיכיאטר או פסיכולוג קליני. אמנם בתביעות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 לא ניתן במסגרת התביעה, להגיש חוות דעת מטעם הנפגע, אך ישנה חשיבות לצרף את כלל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים מפסיכיאטרים וממטפלים שונים.

בתביעות פיצויים בעקבות תאונות דרכים אנו רואים לא פעם שנפגעים מעניקים את מלוא תשומת הלב לפגיעות הפיזיות, בעוד שהתסמינים הנפשיים נותרים ללא תיעוד במשך תקופה ארוכה. במקרים מסוג זה, דווקא הפנייה המאוחרת לטיפול נפשי היא שמקשה בהמשך להוכיח את הקשר בין התאונה לבין הפגיעה. לכן כאשר מופיעים חרדה, הפרעות שינה, הימנעות מנהיגה או שינוי משמעותי בתפקוד, חשוב להתייחס אליהם כחלק בלתי נפרד מהפגיעה ולדאוג שגם הם יתועדו באופן מסודר.

הקשר הסיבתי הוא לב התיק

בתביעות על פגיעה נפשית, השאלה המרכזית איננה רק האם הנפגע סובל כיום מחרדה או מדיכאון, אלא האם קיים קשר ברור בין התאונה לבין המצב הנפשי. כאן בדיוק מתחילה המחלוקת מול חברת הביטוח. אם הנפגע פנה סמוך לתאונה, תיאר את התסמינים, החל טיפול ושמר רצף תיעודי, קל יותר לבסס את הקשר הסיבתי. לעומת זאת, כאשר אין תיעוד ראשוני, כאשר הפנייה לטיפול נעשית רק חודשים רבים לאחר מכן, או כאשר קיימת היסטוריה נפשית קודמת, יהיה צורך להסביר בצורה מדויקת מדוע התאונה היא שגרמה לנזק או החמירה אותו. יש לזכור כי לעיתים התסמינים פורצים זמן מה לאחר התאונה, כך שהופעה מאוחרת של פגיעה נפשית אינה שוללת כשלעצמה את האפשרות לתבוע, אך היא מחייבת תשתית ראייתית טובה יותר.

איך מוכיחים את הנזק

הדרך להוכיח פגיעה נפשית אינה עוברת בסיסמאות כמו "מאז התאונה אני לא אותו אדם", אלא באמצעות מסמכים מזמן אמת. ישנה חשיבות לרישומים של רופא משפחה, הפניות לבריאות הנפש, טיפול פסיכולוגי, טיפול פסיכיאטרי, תרופות, ימי מחלה, קשיים בעבודה, תיעוד של הימנעות מנהיגה או נסיעה או חששות בחציית כבישים, ולעיתים גם עדויות של בני משפחה או מעסיקים על שינוי ממשי בתפקוד. כאשר התביעה מגיעה לבית המשפט, שאלת הנכות הנפשית נבחנת בדרך כלל באמצעות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה מטעם בית המשפט, ולא על בסיס התרשמות כללית בלבד. לכן כבר בשלב הראשון צריך לבנות תיק רפואי מסודר ולא להסתפק באמירה כללית על פגיעה נפשית.

למה ההכרה משנה מאוד את גובה הפיצוי

לפגיעה נפשית מוכרת ישנה השפעה ממשית על שווי התביעה. ראשית, היא עשויה להגדיל את שיעור הנכות הכוללת. שנית, היא יכולה להשפיע על הפסדי השכר, במיוחד כאשר הנפגע מתקשה לחזור לנהיגה, לעבודה מול קהל, לעבודה תחת לחץ או לכל מסגרת תפקודית רגילה. שלישית, היא משליכה על ראשי נזק כמו כאב וסבל, עזרת צד שלישי והוצאות טיפול עתידיות. בתביעות תאונות דרכים ניתן לתבוע בגין נכות, פגיעה בכושר העבודה, אובדן ימי עבודה, אובדן שכר וטראומה נפשית, ולכן כאשר הפגיעה הנפשית מוכחת היטב, היא אינה עניין משני אלא מרכיב מהותי בחישוב הפיצוי.

יש לזכור כי בתאונה דרכים שהיא גם תאונת עבודה יש לפנות למוסד לביטוח לאומי למיצוי זכויות וקביעת אחוזי נכות.

כאשר בוחנים תיקים שבהם נטענת פגיעה נפשית, אנו נתקלים לא אחת במחלוקת סביב השאלה עד כמה הפגיעה משפיעה בפועל על חיי היומיום ועל יכולת ההשתכרות של הנפגע. בתיקים מסוג זה, לא די בעצם קיומה של אבחנה רפואית. ככל שהתיעוד מצביע גם על השלכות ממשיות על העבודה, על התפקוד המשפחתי, על היכולת לנהוג או לנהל שגרת חיים רגילה, כך ניתן להציג תמונה מלאה יותר של הנזק שנגרם בעקבות התאונה.

הטעות הנפוצה ביותר

הטעות השכיחה ביותר היא הזנחת הפן הנפשי. נפגעים רבים מתמקדים בשבר, בכאב הפיזי או בבדיקות ההדמיה, ומדחיקים את החרדה, הסיוטים, הקושי לחזור לכביש או ההתרחקות מחיים רגילים. אחר כך, כשהתיק כבר מתקדם, הם מנסים "להוסיף" נזק נפשי בלי שיהיה לכך בסיס רפואי מסודר. זהו מצב בעייתי. דווקא משום שנזק נפשי אינו נראה בצילום, הוא מחייב תיעוד מדויק, התמדה בטיפול, והבנה שהפגיעה הנפשית היא חלק בלתי נפרד מנזק הגוף שנגרם בתאונה.

לסיכום

פגיעה נפשית בעקבות תאונת דרכים יכולה להיות מוכרת ולהשפיע באופן משמעותי על גובה הפיצוי, אך היא חייבת להיות מגובה בתיעוד, באבחון ובקשר סיבתי ברור לתאונה. ככל שהנפגע פועל מוקדם יותר, פונה לקבלת טיפול בזמן, ושומר על מסמכים המשקפים את עומק הפגיעה ואת השפעתה על התפקוד, כך גדל הסיכוי שהתביעה תשקף את הנזק האמיתי ולא רק את מה שנראה כלפי חוץ.

מאידך, כאשר הנפגע לא פועל לאבחון וטיפול בזמן אמת הדבר עשוי לפגוע בקשר הסיבתי בין הפגיעה הנפשית לתאונה, ייעוץ משפטי מוקדם עשוי להיות המפתח לצמצום מחלוקות ולקבלת פיצוי מלא.

המאמר נכתב באדיבות המרכז לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פורטל מידע משפטי העוסק בזכויות נפגעי תאונות דרכים בישראל. המרכז מנוהל על ידי עו"ד שחר זמלר, סגן יו"ר פורום נזיקין וביטוח בלשכת עורכי הדין, המייצג נפגעי תאונות דרכים בתביעות לפיצוי בגין נזקי גוף. התכנים מבוססים על ניסיון מעשי בליווי תביעות שבהן נטענות פגיעות גופניות ונפשיות, ועל היכרות עם אופן בחינתן על ידי חברות הביטוח ובתי המשפט.