5 דברים שלמדתי על זוגיות מהחטופים שחזרו

עוד רבות יסופר על ערב שמחת תורה תשפ"ו בספרי ההיסטוריה של עם ישראל. אני ממש מדמיינת את הימים בהם נשב ונספר לנכדנו איך האויבים שלנו טבחו בנו בשמחת תורה, ולאחר מלחמה קשה ואבידות שספגנו, גילינו בזכות האמונה בה' יתברך כוחות יוצאי דופן שנמצאים בכל אחת ואחד מאיתנו כפרט ובכולנו כעם.

חמש דברים שלמדתי

נספר להם על חזרתם של אחינו מן השבי. נספר להם על השמחה ועל הכאב, על המורכבות, על הרחוב שצהל כולו, וגם על זה שלא הצטרכנו להוסיף מלח לתבשילי החג כי הדמעות לא הפסיקו לזלוג. אבל עוד לפני הסיפורים לנכדים - מה אנחנו לוקחים מהיום המופלא הזה אל החיים שלנו, ובפרט אל חיי הזוגיות? אלו 5 הדברים שאני לקחתי:

1. כאשר אבינתן אור נפגש לראשונה עם הוריו הוא לא הפסיק לומר להם כמה הוא אוהב אותם. המשפט שלו: "אמרתי במעשים, אבל למה לא להגיד במילים?" הזכיר לי את הבדיחה על הבעל שאמר לאשתו ביום החתונה שהוא אוהב אותה, ומאז לא חזר על זה שוב כי "לא השתנה כלום". במילים אחרות - הזוגיות הפכה להיות מובנת מאליה.

עם הזמן זוגות שוכחים להגיד, להודות, לפרגן, להזכיר למה בכלל הם בחרו אחד בשניה. ואולי דווקא בתוך השגרה, כשנדמה שאין צורך לומר - שם הכי חשוב לזכור שמעשים זה חשוב ועדיין - לאהבה צריך לתת קול. ג'ון גוטמן, אחד מחוקרי הזוגיות המובילים כיום בעולם, גילה שזוגות יציבים ומאושרים שומרים על יחס של לפחות חמישה משפטים חיוביים על כל אמירה שלילית. זה לא אומר שצריך להעמיד פנים שהכול ורוד, אלא להבין שלמילים טובות יש כוח ממשי - הן כאילו מרפדות את הלב, בונות תחושת ביטחון, ומאפשרות גם לביקורת או כאב להישמע בלי להרוס.

לא מה שחשבתם - הדרך הטובה להתקרבות

2. ומאבינתן אור לאיתן מור - האיש והחיוך. כששמעתי את איתן מור מספר שאחד ממנהיגי החמאס אמר לו שישחררו אותו ראשון כי אבא שלו לא מפגין, עצרתי לרגע. חשבתי על כמה אנחנו מנסים לפעמים להזיז את העולם בכוח, וגם את מי שאנחנו אוהבים. אני פוגשת לא מעט נשים בקליניקה שמתוך הכאב שלהן, מתוך חוסר האונים הן לוחצות, דורשות, משכנעות, מפעילות מניפולציות, כי נדמה להן שאם רק ילחצו מספיק - משהו יזוז, האיש שלהן ישתנה.

אבל בדיוק כמו בחוק של ניוטון, כל כוח שאנחנו מפעילים - יוצר כוח נגדי באותה עוצמה. וככה לאט לאט נוצרת התרחקות, לא מתוך כוונה רעה, אלא פשוט כי אף אחד לא אוהב שמושכים אותו. לפעמים הדרך הכי עמוקה להתקרב היא דווקא להרפות, להפסיק לשלוט, להניח לאחר להיות הוא ובמקום לנסות כל הזמן לשנות את בן או בת הזוג - להתמקד בחלקים שנמצאים באחריותנו.

שאלה אחת חשובה

3. "לא הפסקנו להאמין שאלון חוזר. השאלה המרכזית הייתה לאיזה בית הוא חוזר" כך אמרה עידית אהל, אמא של אלון וזה לגמרי התחבר לי לכמות הפעמים אנחנו עסוקים רק בתוצאה ושוכחים את הדרך. לא מזמן היה אצלי זוג בקליניקה, בעיצומם של טיפולי פוריות.

הם היו כל כך מרוכזים בשאלה אם יהיה או לא יהיה הריון, עד ששכחו רגע לעצור ולשאול - לאיזה בית התינוק הזה ייכנס. לאיזו זוגיות הוא יוולד. אילו הורים הוא יפגוש. כשכל הפוקוס הוא על ה"מה", מאבדים את ה"איך". ודווקא הדרך, דווקא האופן שבו בני זוג מדברים, מתמודדים, בוחרים לעבור את הקושי - היא זו שבונה את הבית ואת הקשר והיא הכלי שמחזיק את הברכה.

דבר אחד שחשוב לזכור

4. כמובן שאי אפשר לדבר על החטופים מבלי לדבר על אמונה - בין אם זה מתן צנגאוקר שקיבל ספר תהילים ולא הפסיק לקרוא בו, מתן אנגרסט שהתפלל 3 תפילות מסידור שהתגלגל לידו בדרך נס, אבא של יוסף חיים אוחנה שכיעקב בשעתו קרא קריאת שמע ודרך שאר סיפורי השבים מן השבי בפעימות הקודמות. יש שיגידו שמדובר במשיחיות, אני חושבת שמדובר בנקודה העמוקה והכמוסה ביותר שנמצאת בנפש האדם - הנשמה, חלק אלוק ממעל.

גם בזוגיות יש רגעים של חושך, של קושי, של חוסר ודאות. וברגעים האלה, כמו בשבי, מה שמחזיק הוא לא השכל, אלא האמונה. הידיעה שיש בתוך כל אחד ואחת משאבים פנימיים שעליהם אפשר להישען - אמונה, תפילה, ערכים, משמעות. המחקרים מראים שזוגות חזקים הם כאלה שמחזיקים מערכת ערכים ורוח משותפת. בעיני זה בדיוק המקום שבו נכנסת השכינה ביניהם - הקשר עם הקב"ה שאומר שיש תחושה של "אנחנו" שמבוססת על משהו גדול מכם. וזה כוח שאפשר להישען עליו בזמנים קשים ומאתגרים, למצוא בו קריאת כיוון ונחמה.

שפה משותפת

5. ולבסוף, חשבתי על זה שהרבה מהחטופים למדו שפה חדשה - ערבית. זה נשמע די כואב וטראומטי - ללמוד את השפה של מי ששבה אותך, רק כדי לשרוד. אבל בתוך הקושי הזה יש גם מסר לכולנו: כמה פעמים בני זוג מדברים, אבל לא באמת מבינים זה את זו. כל אחד בשפה שלו, עם המילים, מגננות וציפיות.

לפעמים אני שומעת בקליניקה גבר שאומר: היא מדברת עברית, אבל אני לא מבין אותה. או אישה שאומרת: אנחנו באותו בית, אבל כאילו בשני עולמות נפרדים. ודווקא במקום הזה נדרשת הבחירה ללמוד שפה חדשה. לא כי חייבים ולא מתוך פחד או הישרדות, אלא מתוך אהבה ומתוך רצון להבין את האחר באמת,לא להקשיב למה שאתה רוצה לשמוע, אלא למה שהיא מנסה לומר. זו אולי אחת המתנות הכי גדולות שזוג יכול לתת לעצמו - ללמוד לדבר ולהקשיב מחדש באמת.

בת-חן וייל היא מדריכת כלות, יועצת זוגית ומינית, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות. לתגובות batchen10@gmail.com. להצטרפות לקבוצות הווטסאפ לנשואות צרי קשר במספר 0525445887