"לבעלי המתוק נורא קשה התקופה של הנידה. בתור בן אדם מאוד קשה לו להראות רגש ומגע זו הדרך שלו. מדי פעם הוא נשבר לחיבוק ואני לא מסכימה ואז זה מרחיק בינינו עוד יותר. מה אפשר לעשות?".

תקופת הנדודים זו תקופה של מעבר, העמקה וחיפוש מחדש. הנידה לא יוצרת יש מאין אלא מעצימה את הקיים. הרבה פעמים זוגות משתמשים במגע כדי למסך ולפתור קונפליקטים ואז בזמן הנידה, כשאסור להם לגעת, הם מוצאים את עצמם מתמודדים עם אותן בעיות ביתר שאת - רק שהפעם אין את ה"מרגיעון" בצורת מגע.

אם במקרים אחרים יש אפשרות להגיע לפשרה בין הצדדים במקרה דנן ברור שזה בלתי אפשרי. יחד עם זאת אני מאמינה שגם אם במקרים מעין אלו אפשר להגיע למצב שבו גם אם בוחרים דרך אחת על פני האחרת אפשר לעשות זאת באופן מכבד ומחבר. לשם כך נסתכל על הסיטואציה בשלושה מעגלים.

1. המעגל שלו

אני מאמינה שהנשמה של כל אחד מאיתנו רוצה לשמור תורה ומצוות. רוצה להיות קרובה לקב"ה ולקיים את דבריו. כשעומד מולי גבר שמתקשה בשמירת נגיעה מאשתו בזמן נידה אני לא רואה יצור חסר כל רסן ויצרי, אני רואה כאן איש שמתגעגע מאוד, איש אוהב שרוצה להביע את אהבתו בכלים שיש ברשותו. אצל הרבה גברים דווקא המגע הוא זה שפותח את הלב ולכן הוא גם חלק משמעותי עבורם. האיש שלך משתוקק אלייך ורק אלייך. לא כאובייקט מיני אלא לאישה שאת, לאישה שלו היקרה והאהובה. ואת הרצון הפנימי הזה עליו להביע. הרבה פעמים דווקא בגלל שהרצון החיצוני למגע הוא זמן שמובע, נשים נסגרות וחושבות "מעניין אותו רק דבר אחד", לעומת זאת ברגע שמביעים את הרצון הפנימי - יש מקום לחמלה. באותה נשימה, גבר כשמו כן הוא, ועליו להתגבר: לא על הרצון עצמו (כי כאמור, טוב הוא) אלא על הדחיפות לממש את הרצון כעת. זאת אומרת לתת מקום לרצון לקרבה, ללמוד להביע אותו בדרכים אחרות שהן לא מגע, ובאותה נשימה עמוקה לחכות לרגע שבו תהיו מותרים ובטהרה. אגב, דווקא ההמתנה מגבירה את התשוקה.

2. המעגל שלה

כאשר אישה אוהבת רואה את האיש שלה בקושי, האינסטינקט הראשוני שלה הוא לעזור. וזה כ"כ טבעי ונורמלי, הרי זה האיש שלה, שהיא אוהבת וגם היא משתוקקת אליו - אז איך היא תעמוד מנגד?. וביחד עם הרצון לעזור נוספים גם הרבה פעמים תחושות של אשמה שמובילה לריצוי. לפעמים, אותה אישה ששומעת שלבעלה קשה, והוא רוצה לגעת, מרגישה אשמה שבגלל הדימום שלה, בגלל הגוף שלה שלא נטהר - נוצרה כל הסיטואציה הזו. איך אמרה לי פעם מישהי: "במו ידי ופי אני מקרבת ובמו ידי ופי אני מרחיקה" זו אחריות מטורפת שנמצאת על הכתפיים של האישה. לפעמים כאשר האשמה גוברת, יש נשים שיוותר על שמירת הנגיעה ומתוך ריצוי הן יסכימו לנפילה. מתוך רצון שהאיש שלהן יהיה בטוב איתן, מתוך זה שקשה להן לשמוע שוב ושוב את התלונות, מתוך רצון שלהן עצמן לגעת והקושי האישי שלהן. וגם כאן נדרשת עבודה מצד האישה - להיות במובחנות. זאת אומרת לדבוק בהחלטה לא לגעת, לתת מענה לתחושות שעולות בה בעקבות האמירות של בעלה, ועדיין להיות במקום חומל כלפיו ולא להגיע לידי נתק.

3. המעגל הזוגי

לאחר שכל אחד מבני הזוג מתבונן פנימה אל עצמו ונותן מענה לעצמו ולאתגריו מגיע תור המעגל הזוגי ששם נדרשת בחירה של שני בני הזוג ביחד. קודם כל מתוך הבנה שיש ערכים שהם רוצים לחיות על פיהם. וגם אם זה קשה - הם דבקים בערך הזה כי הוא נר לרגליהם. לאחר מכן, לדבר על הרצון הפנימי שלהם: זה לא רק הסיפור של לגעת או לא לגעת, אלא הרצון להרגיש קרובים אחד לשניה. ומתוך זה ללמוד לתת מענה לרצון הזה, במסגרת ההלכה. כפי שכתבתי בטור הקודם, מרחק ולא ריחוק. למצוא דרכים נוספות לגעת בלב אחד של השניה, אם על ידי דיבור, חוויות משותפות, מכתבים או פינוקים שונים. לתת מקום לשמוע את הרצונות אחד של השניה בלי להיכנס למגננה או ריחוק. דווקא ההתמודדות המשותפת מול אתגר משותף - מעצימה את החיבור ובע"ה תביא למימוש מדויק שלו בטהרה.

בת-חן וייל היא מדריכת כלות, יועצת זוגית ומינית, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות. לתגובות batchen10@gmail.com. להצטרפות לקבוצות הווטסאפ לנשואות צרי קשר במספר 0525445887.