בכל מקרה אחר היו מתייחסים ומפנקים, ואותנו לא
השבוע קיבלתי אלי את השאלה הבאה: "נשואים כבר 4 שנים ללא ילדים, יש לי גיסה ואחות בהריון (אחת מהן התחתנה אחרי) ואני פשוט לא מרגישה שאין לי מקום בעולם ואין הכרה! כיון שלא נוח ולא נעים לפתוח איתנו את הנושא, אז מתייחסים לזה כאילו זה לא קיים! וזה לא הוגן! אם היה חס וחלילה מישהו חולה – נכון שהיו מתייחסים אליו? מפנקים אותו? מכילים ועוטפים? אז איך יתכן שאלי, שמתמודדת עם זריקות, רופאים וטיפולים, אף אחד לא מתייחס? אני אמנם לא משתפת אבל אפשר לשאול מדי פעם".
"בכל מפגש משפחתי – ובמיוחד עכשיו בקיץ – מדברים בלי סוף על הבטן, איך היא מרגישה, איזה חודש כל אחת נמצאת, מין העובר ואני מרגישה כמו גולם במעגל! לא יכולה להשתתף בשיחה שכזו. למה כשמבשרים על הריון בפני כולם לא מכינים אותי מראש? זה כל כך פוגע. ואני יודעת שהם לא אשמים אבל למה אי אפשר להיות עם קצת רגישות? אנחנו מתמודדים עם אתגר שהוא כל העולם שלנו!".
שתי נשים קרובות אלייך חוות הריון ולידה בעוד את ממתינה בצד
אני רוצה ברשותכם לחרוג קצת ממנהגי ובמקום לכתוב באופן כללי על האתגר לכתוב אישית לאותה אחת שכתבה אלי את ההודעה, ואם יש כאן זוג או מישהי שקוראים ומתמודדים עם האתגר – ראו את הטור הזה כאישי אליכם. קודם כל אני שולחת לך חיבוק, אמנם וירטואלי אבל באמת חיבוק גדול על ההתמודדות הזו ביחד עם תפילה ותקווה גדולה שעוד החודש תשמעו ותתבשרו בבשורות טובות.
אני שומעת ממה שכתבת שאת מרגישה בדידות, חוסר אונים ותחושה שלא מבינים אותך ואין לך מקום ואני רוצה לומר לך שאלו תחושות מאוד ליגטימיות ונפוצות, גם בהתמודדות שלכם בשדה הפיריון בפרט וגם באופן כללי – אצל רוב בני האדם, כאשר יש התמודדות, אחת התחושות המרכזיות היא ש"אצל כולם בסדר ורק אצלי לא טוב". אצלך כמובן הקושי מתעצם גם בגלל ששתי נשים שקרובות אליך, ועוד יותר כשאחת מהן התחתנה אחריך, חוות חוויות כל כך משמעותיות כמו הריון ולידה ואת בעצם מרגישה לא חלק. וגם מפני שהאדם הוא יצור חברתי ולכן ברגע שאת מרגישה שאין לך מקום לשתף את הרגשות שלך, זה מגביר את המתח והסבל הנפשי (וזה מגובה מחקרית) אז מקווה לפחות שמה שכתבתי כאן יעזור לך ולו במעט להרגיש שאת לא לבד.
אני רוצה לחלק את התשובה שלי אליך ל-3 מעגלים: המעגל האישי, הזוגי והמשפחתי.
1. המעגל האישי הוא בינך לבין עצמך
את חווה התמודדות לא פשוטה של טיפולים, זריקות, תהליכים שאין מושג מתי ואיך הם יגמרו. וכמובן כל שאר התחושות שכתבתי של בדידות, אשמה, כישלון וכו'. לא משנה אם ההתמודדות שלך היא בשדה הפיריון או בכל תחום אחר, ההמלצה שלי היא גורפת – לא להישאר עם זה לבד. את כותבת שלא יצא לך לשתף את המשפחה באתגרים שאתם עוברים ואני רוצה לשאול – למה לא? את ואתם לגמרי ראויים לקבל את כל התמיכה שיש במצבכם! מה מונע מכם לשתף ולספר? ואם אתם מרגישים שלא מתאים לכם לספר למשפחה אז ממליצה מאוד למצוא קבוצות תמיכה בנושא. אל תהיו במסע הזה לבד, אין שום מצווה להישאר עם זה לבד. לא חטאתם ולא פשעתם. דווקא להפך, ככל שתשתפי כך יעלו הסיכויים שאנשים יהיו רגישים יותר. לאבא שלי יש משפט שאומר שאנשים זורקים מלח ושורף רק למי שיש פצעים. אני יכולה להבין למה דיבורים על הריון ובטן שגדלה כואבים, ובו זמנית אני יכולה להבין למה הגיסה והאחות לא חושבות שיש עם זה בעיה כי מעולם כנראה הן לא נחשפו לתחושות שלך סביב הנושא וכל עוד לא אמרת, אולי באמת אין לך בעיה עם זה.
2. המעגל הזוגי הוא בינך לבין בעלך
לא כתבת איפה הוא בכל הסיפור הזה אבל ברור כשמש שגם לו יש התמודדות, אולי שונה ממך, אולי דומה אבל בהחלט יש. חשוב ממש שאת ובן הזוג שלך תנהלו שיחות פתוחות על מה שעובר עליכם. שיתוף במחשבות וברגשות יכול לחזק את הקשר ביניכם ולאפשר לכם לתמוך זה בזה בדרך הטובה ביותר. אתם עוברים דרך שלא אתם בחרתם, אבל כן יש לכם בחירה איך לעבור את הדרך הזו, איך להתמודד, איך לקום בבוקר. ממליצה לכם מאוד להתחזק בתקופה הזו לא רק בקשר הזוגי ביניכם אלא גם ברמה הרוחנית של להבין שיש כאן סיפור גדול יותר של ריבונו של עולם שנותן לכל אדם את מה שהוא זקוק לו במדויק – את הטוב ואת המוטב. התחזקות שכזו תעזור לכם בע"ה גם לא לשקוע למקום של מרירות או קרבנות אלא תחזק בכם את התחושה שנבחרתם למשימה הזו במיוחד, משימה שנתפרה במיוחד עבורכם כדי לגדל אתכם, לצד הקושי.
3. לבסוף המעגל המשפחתי
אני ממליצה מאוד לא להישאר עם התחושות האלו לבד. לשתף את הגיסה והאחות או את ההורים בהתמודדות ובתחושות. דווקא מתוך השיח הפתוח אפשר להגיע למצב של תמיכה גדולה יותר. אם את לא יודעת איך לומר את הדברים, את יכולה לכתוב. לא צריך להאשים, אפשר לבקש ולשתף – בסוף זו המשפחה שלך וברור לי שהם רוצים שיהיה לכם טוב. לא תמיד אנשים יודעים איך לגשת ברגישות ובעדינות לנושאים כאלו, וזה חסד גדול מהצד שלכם לפתוח את הפתח הזה.
ובקשה קטנה מכל מי שקראו את הטור הזה – לפתוח עיניים ולב לזוגות שסביבכם. להיות ברגישות. הקיץ מביא איתו התמודדות לא פשוטה בנושא כי הרבה משפחות יוצאות ביחד ונפגשות. אתם מוזמנים לקחת את הטור הזה ולשלוח לזוג שאתם מכירים עם כמה מילים טובות. או אפילו סתם לפנק בעוגה ופתק שחשבתם עליהם. אבל בעיקר – להיות ברגישות במילים ובמעשים. עד כמה שאפשר. זה יכול ממש לעזור ולעשות טוב.
בת-חן וייל היא מדריכת כלות, יועצת זוגית ומינית, מנחת סדנאות ומנהלת קהילת "להיות אישה" לנשואות טריות. לתגובות batchen10@gmail.com. להצטרפות לקבוצות הווטסאפ לנשואות צרי קשר במספר 0525445887.