כדי לבנות מקדש חייבים ברית אמיתית | פרשת תרומה

"וַיְהִ֣י בִשְׁמוֹנִ֣ים שָׁנָ֣ה וְאַרְבַּ֣ע מֵא֣וֹת שָׁנָ֡ה לְצֵ֣את בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֣ל מֵאֶֽרֶץ־מִצְרַיִם֩ בַּשָּׁנָ֨ה הָרְבִיעִ֜ית בְּחֹ֣דֶשׁ זִ֗ו ה֚וּא הַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לִמְלֹ֥ךְ שְׁלֹמֹ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּ֥בֶן הַבַּ֖יִת לַיהוָֽה" (מלכים א', ו', א', מתוך הפטרת פרשת תרומה)

פרשת תרומה מביאה לראשונה את הרעיון הנשגב של מקום מפגש מוחשי יותר לאידאה של קיום האלוקים. במשכן הנודד יוכלו בני עם ישראל לחוש שהם פוגשים את אותה ישות אלוהית, השכינה שנמצאית בעולמות העליונים, בצורה קונקרטית יותר. מדרש בראשית רבה יט',ז', מתאר איך מלכתחילה, שרתה השכינה בעולמות שלנו, העולמות התחתונים, אבל כשהתפשטה השחיתות וההסתאבות, נעלמה ונאלמה:

"אמר רבי אבא בר כהנא... כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע הראשון. חטא קין נסתלקה לרקיע השני. דור אנוש לשלישי. דור המבול לרביעי. דור הפלגה, לחמישי. סדומיים, לשישי. ומצרים בימי אברהם לשביעי. וכנגדן עמדו ז' צדיקים ואלו הן: אברהם, יצחק, ויעקב, לוי, קהת, עמרם, משה.

עמד אברהם והורידה לשישי. עמד יצחק והורידה מן השישי לחמישי. עמד יעקב והורידה מן החמישי לרביעי.עמד לוי והורידה מן הרביעי לשלישי. עמד קהת והורידה מן השלישי לשני. עמד עמרם והורידה מן השני לראשון. עמד משה והורידה מלמעלה למטה". כלומר משה בפרשה שלנו מחזיר את השכינה לשכון בתוכנו, כשהוא מעביר את ההנחיות מהשם לבניית המשכן. נדרש היה תיקון כדי שתשוב השכינה לדור בין בני האדם.

ארבעה אלמנטים קריטיים בניהול קונפליקטים

השבוע התקיים יום עיון מטעם ארגוני גישור ביניהם מוזיאקה וגישורים על ניהול קונפליקטים בעצימות גבוהה. הובא שם מודל מרתק שניתח איך פועל המוח שלנו כשהוא מגיב בזמן רגיעה לעומת התגוננות think v react: 4 אלמנטים קריטיים מבחינים בין שני סוגי התגובות ויוצרים הבדל עצום בהתנהלות שלנו בשני המצבים. האלמנט הראשון הוא קצב התגובה. בזמן רגיעה, התגובה איטית יותר. אנחנו שוקלים את הבעיה ומנתחים אותה. לעומת זאת בזמן התגוננות, התגובה מהירה מאד, ומנגנון פתרון הבעיות פשוט ננעל. הוא נחסם מיד ולמוח אין נגישות אליו.

480 שנה אחרי בניית המשכן הנודד, משלים שלמה בבניית בית המקדש הראשון את רעיון החיבור בין השם לעם ישראל. בחודש אייר, שנת ב'תתקכ"ט, 833 לפנה"ס, המחצית השנייה של המאה ה-9 לפנה"ס, נבנה בית המקדש. ובעוד לצורך בניית המשכן ניתנת לעם ההוראה לקחת תרומה "דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כָּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי", והחיבור הטבעי, התרומה שיוצאת מן הלב, כל אחד כפי שיוכל, היא הבסיס לבנייה, הרי כשנדרש שלמה המלך לבניית בית המקדש הוא מטיל מס על עם ישראל - 30,000 איש מתוך ישראל.

העם לא מתבקש לקחת חלק בבניית בית המקדש מתוך התנדבות או חיבור רגשי. שלמה שפונה לחירם מלך צור ומסכם איתו על כריתת ארזים וחומרי בנייה לצרות המקדש, מחייב את העם להעלות מס ולשלם בעבודה מעשית. 30,000 איש יצאו לעבוד לצד אנשי חירם: "וַיִּשְׁלָחֵם לְבָנוֹנָה, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים בַּחֹדֶשׁ חֲלִיפוֹת--חֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן, שְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ" חלוקת זמנים נכפית עליהם. חודש יעבוד בן העם הישראלי וחודשיים יהיה בביתו. ושלמה ממנה את בא כוחו הנאמן, "ַאֲדֹנִירָם, עַל-הַמַּס" שיסדיר את הגבייה. החוויה של עם ישראל בבניית המשכן היא שיתוף פעולה, עבודה משותפת. העם נרתם. אצל שלמה, כופים עליו.

מרכיב הגמישות

האלמנט השני במחקר שבחן את תגובת המוח בזמן רגיעה ושיתוף פעולה לעומת מצב התגוננות התייחס למרכיב הגמישות. בעוד שבמצב רגיעה המוח מפעיל מגוון יכולות ולכן יכול לנוע בין מצבים בגמישות ומסוגל למצוא פתרונות לבעיות, במצב התגוננות המוח נכנס למצב הכל או כלום. אין מרחב חשיבה או תנועה. אחד או אפס.

שלמה, הבן שירש מאביו ממלכה עצומה, לוקח לו מהעם כמות עצומה לבניית בית המקדש המפואר שהוא חולם להקים כמו שמתארת ההפטרה: "וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים אֶלֶף, נֹשֵׂא סַבָּל; וּשְׁמֹנִים אֶלֶף, חֹצֵב בָּהָר" ועליהם הוא מפקיד שרי ניצבים ומשגיחים ומערכת שלמה כופה על העם את העבודה: "לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר עַל-הַמְּלָאכָה, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת--הָרֹדִים בָּעָם, הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה".

לא תרומה ולא איש ככל אשר ידבנו לבו. לא שיתוף פעולה ולא בחירה. עבודה קשה וניצבים שרודים בעם. משה פונה אל העם ומספר על מטרת המשכן: "וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם", כמו שמפרש האלשיך "ושכנתי בתוכו, לא נאמר, אלא ושכנתי בתוכם - מלמד שכל אחד ישכין השכינה בתוך ליבו", ומרחיב שנדרשת מסירות נפש לבנות משכן בתוך הלב עבור הדבר שאתה מאמין בו. יש פה רצון לחבר את העם לעשייה, ליצור חיבור נפשי עמוק בין העם לבין רעיון המשכן. ליצור בשותפות. כמו שאמר המלבי"ם (כה,ח) "שכל אחד יבנה לו מקדש בחדרי לבבו, כי יכין את עצמו להיות מקדש לה', ומעון לשכינת עוזו... "

בית המקדש עומד על מכונו. לשלמה היה כוח עצום והוא מצליח להשליט אותו על העם כדי להשיג את הרצונות שלו, אבל כשהוא הולך לבית עולמו, יורש אותו בנו רחבעם מאשתו נעמה העמונית, בן שמקבל עם שכבר נשא משא מאד כבד על הגב שלו תרתי משמע ומותש ועייף.

היכולת לנהל רגשות

האלמנט השלישי בהתנהלות המוח שלנו בזמן רגיעה הוא היכולת לנהל רגשות. בזמן רגיעה, המוח מסוגל להשתלט על מגוון הרגשות שעולים בו ולשמור עלינו מקורקעים ויציבים ועם תגובה מאוזנת לרגשות שעולים בנו. בזמן התגוננות, הרגשות אינטנסיביים מאד והמוח מפעיל מערך תגובה מהיר של קפיאה או לחימה. תגובות רגשיות סוערות, לא ממותנות, הכל נחווה בעוצמה חזקה מאד, טוטאלית, עם נכונות לנטילת סיכונים עצומים, מוכנות להחריב הכל.

רחבעם שהומלך בירושלים, יוצא לשכם לקבל את אישור השבטים. השבטים ובראשם ירבעם, שחוזר ממצרים אחרי שברח אליה בתקופת שלמה, מבקשים מרחבעם להוריד את נטל המיסים הכבד שהטיל אביו שלמה. העם שהסכים לסחוב בעול תקופה ארוכה מגיע לקצה: "אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ" רחבעם מבקש שהות 3 ימים לשקול בדבר ופונה לזקנים יועצי אביו: "איך אתֶּם נוֹעָצִים לְהָשִׁיב אֶת הָעָם הַזֶּה דָּבָר. וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה ,וַעֲבַדְתָּם וַעֲנִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים, וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל הַיָּמִים". (מלכים א', יב). עצה מבריקה נותנים הזקנים. אבל קשה למימוש.

העם מגיע אליך סוער ומתגונן, מציב תנאי, תוריד את העול הכבד ואז נעבוד אותך. הם מתנים את המשך הנאמנות בהורדת המיסים, הם בהכל או כלום. זה לא מצב קל למנהיג, צריך להודות, ועוד בתחילת הדרך. הם בעצם מציבים איום. סירוב להמשיך לעבוד אותו אם לא ייענה לדרישה שלהם. אבל הזקנים שליוו את אבא שלו מגיעים מעמדה של מחשבה לטווח ארוך ולא התגוננות מהירה - תהיה עבד להם הפעם הזאת. לך איתם, עם הדרישה שלהם, דרישה שהיא גם הגיונית, ותפתית את המיסים. תכיר בצורך שלהם, במצוקה שהם נמצאים בה, ותרוויח לך עבדים, נאמנים, לכל הימים.

אבל רחבעם, בן 41, מי שהרגע הפך מלך וצריך לבדל עצמו מאבא שלו ואולי גם מהיועצים שלו, הולך לצעירים, לחברים שלו, הילדים כמו שאומר רש"י, מפאת קוצר הראייה הילדית: "וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ וַיִּוָּעַץ אֶת הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ אֲשֶׁר הָעֹמְדִים לְפָנָיו: וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר הָקֵל מִן הָעֹל אֲשֶׁר נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ" והילדים שגדלו איתו, איזה ניסוח מופלא, אלה שליוו אותך מגיל צעיר, שמבינים ללב שלך, שמכירים לעומק את הצרכים והשריטות שלך, אבל מנגד אין להם מרחק של נסיון וגם מזדהים איתך ואולי מנסים לרצות ולשמח, ואין להם מרחק התבוננות: "וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר... כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי..." האצבע הכי קטנה שלי, תגיד להם, יותר עבה מהמותן של אבא שלי. הילדים נכנסים עם רחבעם למצב התגוננות.

התנהגות קיצונית

האלמנט הרביעי בתגובת המוח במצב התגוננות הוא התנהגות קיצונית. בעוד שבמצב רגיעה, ההתנהגות מתונה, ומטרתה המרכזית קובע המחקר לשמר יחסים. זה מדהים, שבזמן רגיעה, המוח שוקל לטווח ארוך ומה שהכי חשוב לו, זה למצוא דרך להחזיק בקשר למרות הקושי לטווח הארוך. אבל במצב התגוננות, אין ערך ליחסים. הכל נזרק הצידה, המוח מגיב כאילו הוא בסכנת חיים ומהמר על הכל לא משנה מה המחיר: "וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אוֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים".

לא סתם אל תענה לדרישה של העם, אומרים הילדים, אל תגיד מצטער ותסביר את השיקולים לצורך בהמשך המיסים, לא, לא, לך עד הסוף. ורחבעם הולך עם הילדים. התגוננות מול התגוננות, ושום פשרה לא תצא מכאן. ובזמן נאום ההכתרה שלו, הוא שולח את אותו אדרם גובה המיסים של אביו: "וַיִּרְגְּמוּ כָל יִשְׂרָאֵל בּוֹ אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלָם".

העם שהחזיק שנים את המיסים הכבדים לצורך בניית בית המקדש, שמשך בעול עוד ועוד, הגיע לקצה. הכל נקרע לגזרים. ממלכת ישראל נקרעת מעל ממלכת יהודה ומעתה המציאות שקודם לא היתה עולה על הדעת - גירושין מהצד השני - הופכת לעובדה גמורה. מעתה תהיינה מלחמות אחים בין הצדדים וממלכת עם ישראל הענקית מתפרקת. "וַיהוָה, נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לוֹ; וַיְהִי שָׁלֹם, בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה, וַיִּכְרְתוּ בְרִית, שְׁנֵיהֶם." ככה נפתחת ההפטרה. רק במשפט הבא מתואר "וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס, מִכָּל-יִשְׂרָאֵל".

שיתוף פעולה ועשייה משותפת למען הברית

וכשקראתי את זה, אמרתי לעצמי, לא סתם מתחילה הפרשה בפסוק הזה. לא סתם היא מובאת ההפטרה הזו כניגוד לפרשה. שלמה קיבל מהשם חכמה עצומה. ברצותו עשה איתה שלום וברית עם מלך זר כדי שיסייע לו. אבל מה עם בני העם שלך? הסדרים עם מלכים זרים, הקדפה על כיבודים ונדיבויות ומתנות אבל מול העם שלך? איך איתו תכרות ברית ואיתו תשמור על שלום, שלא ייקרע לגזרים, אם לא בעת שלך, בדור הבא?

"וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כָּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי"

שיתוף פעולה ועשייה משותפת למען הברית האמיתית בתוך העם עם השם ובתוכו מבקש השם ללמד אותנו את הדרך להיות עם. תבנו בתוככם יחד מקום מקדש, אי מוגן ובטוח, אי של יחד, מפני כל האויבים הרוצים לכלות מבחוץ.

מאת: עו"ד אורי אגוז, מגשרת, במאית וכותבת לתיאטרון ולטלוויזיה.