למילים יש כוח רב. הן יכולות לבנות, אך גם להרוס. במקרים רבים, דווקא כאשר לא אומרים את הכול, ניתן להגיע לתוצאה טובה יותר. הדבר נכון בתחומים רבים – חינוך, ניהול, הנהגה ואפילו בהתמודדות אישית עם החיים. מתי נכון לדבר באופן גלוי, ומתי כדאי להסתיר חלק מהמידע?
כיצד לגרום לאנשים לפעול?
ניקח לדוגמה אֶם שרוצה שבנה יאכל מרק מלא בירקות. האם היא תסביר לו על ערכם התזונתי, או שתגיד לו שאם לא יאכל – לא יקבל צעצוע? מרבית האימהות יבחרו כנראה באפשרות השנייה, כי עבור הילד, צעצוע מוחשי מעניין ורלוונטי הרבה יותר מאריכות ימים. זהו כוחן של מילים מכוונות – כאשר מדברים עם אדם בהתאם למה שמניע אותו, ניתן לעורר בו מוטיבציה לפעול.
כך גם בעולם העבודה: מחקר שנערך באוניברסיטת הרווארד הראה כי עובדים שביצועיהם נקשרים ישירות לבונוסים או להכרה ציבורית, מציגים תפוקה גבוהה יותר מאשר עובדים המקבלים הסבר מופשט על מטרות הארגון. מנהלים מצליחים יודעים כיצד להתאים את המסר כך שידבר ישירות לאינטרסים של עובדיהם.
הדברים שעלולים להרוס – למה עדיף לשתוק לפעמים?
אם ישנם דברים שדיבור עליהם מעורר מוטיבציה, הרי שמצד שני ישנם גם דברים שעדיף לא לומר.
הגמרא במסכת חגיגה מספרת על אלישע בן אבויה, ששמע בת קול אומרת: "שובו בנים שובבים – חוץ מאחר". אלישע הבין מכך שאין לו דרך לתשובה, והתייאש. אנו יכולים רק לדמיין, מה היה קורה אם היה מוסח בדעתו באותו הרגע, ייתכן שאילו לא היה שומע זאת, ואולי כן היה משתכנע והיה חוזר בתשובה.
גם בחינוך ילדים אנו מוצאים עיקרון זה. דמיינו לעצמכם ילד שנמצא סמוך לחדר הוריו, והם מדברים ביניהם, והוא שומע אותם מדברים עליו כמה הם מאוכזבים ממנו, כמה הוא לא מביא נחת, או גרוע יותר, כשהורה יאמר לילדו שוב ושוב שהוא כישלון, הרי הילד עלול להפנים זאת ולהפסיק לנסות להשתפר. חז"ל אמרו במסכת יבמות: "כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע.", ואולי אפשר להוסיף שיש מצווה שלא לאמר דבר שכן ישמע ויזיק אף יותר. במילים אחרות, אמירת דבר שאינו מועיל עלולה להזיק.
האם כל האמת צריכה להיאמר?
במהלך מלחמת העולם השנייה, ארצות הברית יזמה את "פרויקט מנהטן" – מיזם סודי לפיתוח פצצת האטום הראשונה. הפרויקט כלל מעל 130,000 עובדים והתבצע בכ-30 אתרים שונים. כדי לשמור על סודיות מוחלטת ולהבטיח את הצלחת הפרויקט, המידע חולק באופן מוקפד:
חלוקת מידע מוגבלת: רוב העובדים קיבלו רק את המידע הנחוץ לביצוע תפקידם, מבלי לדעת את המטרה הכוללת של הפרויקט.
הסתרת המטרה הסופית: אפילו בין המדענים, רק מעטים ידעו שהמטרה היא פיתוח נשק גרעיני.
גישה זו של התאמת המידע לקהל היעד שמרה על סודיות הפרויקט ומנעה דליפות מידע, מה שהוביל להשלמתו המוצלחת. הסיפור מדגיש כמובן את החשיבות שבהתאמת המידע בהתאם לצרכים ולתפקידים של השומעים, כדי להשיג את המטרות הרצויות.
כבוד ותפארת – תלוי במי ששומע
בפרשתנו, פרשת תצווה, הקב"ה מצווה את משה להכין בגדים לאהרון הכהן "לכבוד ולתפארת". אך מעניין שכאשר משה מצווה את עושי המלאכה, הוא אומר להם: "ועשו את בגדי אהרן לקדשו לכהנו לי". מדוע נעלמו כאן הכבוד והתפארת? מהיכן הגיע ה"לקדשו להכנו לי"?
המהר"ם מלובלין מסביר שיש הבדל גדול עם מי מדברים, וממילא גם מה יהיה תוכן הדברים.
כאשר מדברים עם משה רבנו, ניתן להזכיר את הכבוד והתפארת שבבגדים, משום שהוא יבין שהכול נועד לכבוד ה', הרי את כל חייו מסר כדי להיות "עבד ה'". אך כאשר מדברים עם בעלי המלאכה, עדיף אולי לומר שהמטרה היא "לקדשו לכהנו לי", כדי שלא יתפתו לחשוב שהחיצוניות היא העיקר, ואולי אף יעשו כבגדים האלה ליום יום שלהם. אנו מבינים אם כן, שהמסר מותאם לשומע כדי שלא יוביל להבנה שגויה.
למדנו אם כן, שלפעמים העלמת מידע נעשית לטובתנו – כדי למנוע ייאוש, כדי לשמור על כבוד התורה, וכדי להוביל אותנו בדרך הנכונה. הבחירה בין גילוי להסתרה דורשת שיקול דעת, והיא אחד הכלים המרכזיים של חינוך, הנהגה והכוונה אישית.