פרשת ראה נפתחת בהכרזה חדה: "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה". הברכה תלויה בהליכה בדרך ה', והקללה בסטייה ממנה. לכאורה, התורה מציבה לפני האדם שתי דרכים ומבקשת ממנו לבחור. אבל אם הקדוש ברוך הוא יודע את כל מה שהיה, הווה ויהיה, ואם המציאות כולה מתקיימת בתוך רצונו, מה בדיוק נשאר לנו לבחור?
בתורת הקבלה אפשר לקרוא את השאלה הזאת דרך שתי רמות תודעה המכונות "עץ הדעת" ו"עץ החיים". עץ הדעת הוא המבט האנושי, המקומי והמצומצם. אנחנו רואים רק חלק מן המציאות, איננו יודעים מה יקרה בעוד רגע, ולכן אנחנו מתלבטים ומחליטים, חווים את המציאות. מאידך, עץ החיים הוא המבט הכללי, שבו כל הפרטים מחוברים לתנועה אחת ואין דבר שנמצא מחוץ לאחדות האלוהית. האם אותה פעולה יכולה להיות גם בחירה וגם חלק ממה שכבר "ידוע מראש"?
מנקודת המבט של עץ הדעת, הבחירה אמיתית לחלוטין. אנחנו עומדים מול אפשרויות, מרגישים ספק, שוקלים סיכונים ופועלים. בלי המבט המצומצם הזה לא היינו יכולים לחוות את החיים בעוצמה. לא הייתה הפתעה, לא הייתה תקווה, אהבה, אחריות. ההסתר מאפשר לנו לחיות בתוך הרגע כאילו ההכרעה כולה בידינו, אבל אם הבחירה קיימת רק מפני שאיננו רואים את התמונה המלאה, עד כמה היא באמת חופשית?
תחושת הבחירה מובילה לשעבוד
פה נדרשת הסתכלות עמוקה יותר. ככל שהתודעה יורדת אל הפירוד, אל "העולם הזה", האדם מרגיש שהוא ישות עצמאית שמנהלת את המציאות לבדה. יש לו לכאורה יותר חופש, אבל גם יותר פחד, אשמה, מאבק ובדידות. הוא נושא על כתפיו עולם שלם ומשוכנע שכל טעות עלולה להרוס אותו. בקצה שלה - תחושת הבחירה מובילה לשעבוד. מצד שני - הברכה נמצאת בכיוון ההפוך. האדם ממשיך לבחור, לפעול ולקחת אחריות, אבל הוא יודע שהבחירה שלו מתקיימת בתוך תנועה רחבה ממנו. הוא נמצא בתוך "המשחק" בכל כוחו, ובו בזמן זוכר שהמשחק אינו המציאות כולה. בתוך עץ הדעת הוא בוחר, אבל יכול בכל רגע נתון "להתעלות" לעץ החיים ולראות איך מלמעלה - גם הבחירה עצמה שייכת לאחדות. האם אפשר לקבל קצת אינטואיציה להסתכלות הדואלית הזאת?
דווקא מודלי-AI נותנים לנו דימוי עכשווי לפרדוקס הזה. מודל שפה לומד תבניות, קשרים והסתברויות. בכל רגע הוא מחשב מה המילה הבאה שתתאים, ולעיתים מוסיף לתהליך מידה של אקראיות כדי שהתשובה "תיראה" פחות צפויה ויותר אנושית. לנו, הצופים מבחוץ, מלמעלה, ברור שאין כאן שום בחירה. רק עיבוד של תבניות ונתונים ידועים מראש. ומה אנחנו? האם גם אנו פועלים בדפוס הזה? האמת היא שאיננו מבינים עד הסוף כיצד כל תשובה מסוימת נוצרה מ-AI. אנחנו מכירים את המבנה הכללי, אבל איננו יכולים לעקוב בפשטות אחר כל הקשרים שהובילו למשפט אחד. אין שם אדם קטן שמקבל החלטות, ובכל זאת - התוצאה מסוגלת להפתיע אותנו. האם הפער בין חוקיות ידועה לתוצאה בלתי צפויה אינו דומה במשהו לפער שבין ידיעת הבורא לחוויית האדם?
הנבואה
האדם כמובן אינו מודל שפה, והקדוש ברוך הוא אינו מהנדס שעומד מחוץ למכונה. אבל הבינה המלאכותית מציבה מולנו מראה. גם האישיות שלנו בנויה מזיכרונות, הרגלים, פחדים, שפה ותרבות. חלק גדול ממה שאנחנו מכנים "הבחירה שלי" הוא המשך של דפוס שלא ראינו, אז אולי החופש מתחיל דווקא ברגע שבו אנחנו מצליחים לראות את הדפוס? כדי לגשר על הפרדוקס הזה דרושה לנו יכולת ייחודית - נבואה. נבואה איננה רק ידיעה מוקדמת של העתיד, אלא עלייה אל נקודת מבט רחבה יותר. הנביא רואה קשרים שההולך בתוך המבוך אינו מסוגל לראות, אבל אחר כך הוא חוזר אל העולם ופועל בתוכו. העלייה לעץ החיים אינה מבטלת את המעשה בעץ הדעת, אלא מנקה אותו מן האשליה שאנחנו לבד. זו משמעות הקריאה "ראה": לא רק לבחור דרך, אלא לראות מאיזו תודעה אנחנו בוחרים.
הברכה אינה עולם שבו אין לנו מה לעשות. היא היכולת לחיות בתוך הצמצום בלי לשכוח שהוא צמצום. לבחור כאילו הכל תלוי בנו, ולדעת שלא הכל מתחיל ונגמר בנו. הבינה המלאכותית מראה כיצד תבניות יוצרות מראית עין של בחירה. פנימיות התורה מזמינה אותנו לזהות את התבניות שמפעילות אותנו, לעלות לרגע אל המבט הרחב, ואז לחזור אל החיים בנוכחות מלאה. ואם בכל רגע אפשר לנוע בין עץ הדעת לעץ החיים, האם הברכה והקללה אינן שתי דרכים בעולם, אלא שתי דרכים לראות את אותו עולם?
הכותב הוא בעלי מכללת "Almaya (עלמיא) - לבינה מלאכותית והיברידית", ועוסק מזה 20 שנה בתורת הקבלה, באופן לימודי ויישומי.