כבר מזמן, ואם נהיה כנים אז לעולם, לא התעלפנו כששמענו בבית הכנסת על הכרזת ראש חודש אלול. השגרה המשיכה כפי שהיא - חזרנו הביתה לקידוש, אולי המשכנו לשוחח עם חברים אחרי התפילה, ובסופו של דבר גם הלכנו לישון צהריים או הלכנו לתנועת הנוער או מקום אחר. ועם זאת, כולנו מרגישים שמשהו באוויר משתנה. משהו מתחיל. מה זה?

חודש אלול מוגדר כחלק "מהימים הנוראים". אבל האם חשבנו פעם מהי המשמעות האמיתית של המושג "נורא"? בשימוש היומיומי, אנחנו רגילים לשמוע את המילה הזו בהקשר שלילי, כמו "עבר עליי יום נורא" או "זה מעשה נורא מאוד".

אבל האם אנחנו זוכרים שיש לה גם משמעות נוספת? משמעות חיובית, של גדולה והכרה במשהו מיוחד שמתרחש, כפי שפייטנים ספרדים נוהגים לשיר: "אֵל נוֹרָא עֲלִילָה", ובתפילות אנו משבחים את הבורא באומרנו: "הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא". מהי, אם כן, הדואליות הזו?

ימי הדין מתחילים. זהו "חודש הרחמים והסליחות". כל עדה והמנהגים שלה - אמירת "מזמור לדוד ה' אורי וישעי", תקיעות שופר או אמירת סליחות. ובינתיים, אנחנו מתחילים לגלגל מחשבות: "אני חייב להיות טוב יותר", "יש שם מישהו למעלה ששופט אותי", "אני רוצה לקבל כמה שיותר טוב בשנה הבאה", ו"הפעם אני בא מוכן לימי הדין".

אין בכוונתי לחדש, כמובן. זהו אכן חודש של תשובה והכנה למשפט. אך הייתי רוצה לעמוד על נקודה יפהפייה בפרשת השבוע, שתיתן לנו עומק נוסף במשמעות הבחירה שבין מעשים טובים לבין אלו שאינם.

כשהאמת מתגלה במציאות

הפסוק הראשון בפרשת "ראה" לא רק מציג בפני האדם את הבחירה החופשית בברכה או בקללה, אלא גם מזכיר שכל הברכה והקללה קורות "הַיּוֹם". מה הפשט? הרי בכל יום האדם ניצב לפני בחירה כזו. מה משמעות המילה אם כן של "היום" במשמעות הבחירה?

הרש"ר הירש מבאר זאת בצורה פלאית: המילה "היום" שייכת לגלגל היום, לגלגל השמש. הרי לשמש ישנם הרבה תפקידים, אבל בפועל היא עושה רק דבר אחד: היא מחממת. ומה קורה כשהיא מחממת? האם החום שלה טוב או רע? מזיק או מועיל?

אם השמש עומדת מעל מאגר מים, המים יתייבשו ולא יהיו זמינים לאדם הצמא. אם היא תקפח על ראשו של אדם, היא תסכן את חייו. אם היא 'תעמוד' על בֵּיצה, הביצה תתקשה. לעומת זאת, אם השמש תעמוד על שעווה, היא תמיס אותה ותהפוך אותה לנוזל. אז מהו אם כן תפקידה של השמש? והאם היא טובה או רעה?

גם התלמוד הירושלמי (נדרים ח:) מעמיד אותנו במבוכה כשמצד אחד מסביר שהשמש היא "צדקה ומרפא" לעני, ומנגד, הרי היא גם המשל לאדם רשע שהקב"ה מוציא את החמה מנרתיקה כדי להענישו בגיהינום.

השינוי הוא בנו, לא למעלה

כותב הרש"ר הירש על הפסוק הנ"ל: "כמו השמש שהוא באחד ופועל שני הפכים - מתיך השעוה ומקפיא הביצה, משחיר פני הכובס ומלבין הבגד, וכל השינויים הללו אינן באים מצד השמש כ"א מצד המקבלים - כך הברכות והקללות הבאים מאתו יתברך אינן מחייבים שינוי בו יתברך, כמ"ש (מלאכי ג, ו) 'אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי', אלא השינוי בא מצד המקבלים ומפי עליון לא תצא הרעות והטוב".

חודש אלול הוא עיקר הימים הנוראים, והדבר נתון בידינו. אנו מחליטים אם יהיה הוא נורא במובן השלילי או החיובי. כפי שהרש"ר הירש מלמד, השינוי שיכול להתקיים הוא בנו, לא בבורא עולם. אנחנו הקובעים אם השמש האחת תרפא או תקפיא, תלבין או תשחיר.

אתקרב ואבקש את סליחתי

שׁוּב הִגִּיעַ אֱלוּל

זְמַן לְחַפֵּשׂ אֶת שֶׁאֲנִי עָלוּל

לְהָבִין שֶׁבְּסוֹף הַמַּסְלוּל, הַכֹּל יִהְיֶה מָחוּל.

לְדוֹדִי אוֹרִי וְיִשְׁעִי

אֶתְקָרֵב וַאֲבַקֵּשׁ אֶת סְלִיחָתִי

כְּשֶׁבְּטֶרֶם הָרִים יֻלְּדוּ, קָדְמָה לִי תְּשׁוּבָתִי.

וּבְקוֹלוֹת רָמוֹת אֶתְגַּבֵּר עַל הַתְּקִיעוֹת

כִּי אֶת כֻּלָּן הִמְצִיא בְּחַיַּי, נוֹרָא עֲלִילוֹת.

וּבְחֹדֶשׁ זֶה אָקוּם לַחְצוֹת לֵילִי

שֶׁשָּׁהִיתִי בּוֹ רָדוּם, שָׁכוּב עַל מִטָּתִי

הִנֵּה עוֹלֶה הַשַּׁחַר, 'הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי'.

הכותב הוא רב קהילה, מחנך ומשורר ישראלי