(טז) וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ: (יז) וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: (יח) לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ: (יט) כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה: (כ) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה: (כא) וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו: (כב) וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה': (כג) וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם: (כד) בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ: (כה) וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה: (כו) טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד: (כז) וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר: (כח) וַיְצַו לָהֶם מֹשֶׁה אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: (כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי ה' וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה: (ל) וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: (פרק לב).
פרשת השבוע - פרשת מטות מסעי
דברי הפתיחה של משה בתשובתו לבני גד ובני ראובן נראית מסורבלת מדי: "אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה". לשם מה הכפילות? הלא לכאורה "הַדָּבָר הַזֶּה" הוא הוא ה"תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה", ואם כן מה טעם לכפול את הדברים?
יתירה מזו, אם אכן תגובתו של משה להצעתם של בני גד ובני ראובן "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל…" היא הסכמה מלאה, כפי שנראה לכאורה, אם כן מה הצורך בכל המלל הארוך בפסוקים כ-כז
בכלל, ומדוע לא לעבור מיד לציווי לאלעזר וליהושע ולראשי המטות שבפסוקים כח-ל? כך מקשה רבי חיים בן עטר בפירושו "אור החיים". לפני שנעיין בתירוצו נעיין בדברי הרמב"ם העומדים ביסוד תירוצו.
פרשת השבוע - פרשת מטות מסעי
כך כתב הרמב"ם בהלכות מלכים (ז, טו): "ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה, ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו, ולא יירא ולא יפחד… וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד ותהיה כוונתו לקדש את השם בלבד, מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה, ויבנה לו בית נכון בישראל ויזכה לו ולבניו עד עולם ויזכה לחיי העולם הבא". כוונת הלוחמים במלחמתם צריכה להיות "לקדש את השם בלבד", ולא לשם רווח ותועלת, ואז הם מובטחים שלא ימצאו נזק ולא תגיעם רעה. מזה חשש משה ולזה כיוון בדבריו לבני גד ובני ראובן.
מבאר "אור החיים": "אכן כוונת מאמר משה היא, לפי שראה שדעת בני גד ובני ראובן שרוצים לעבור עם ישראל, אינו אלא כדי שיתרצו ויחליטו להם נתינת הארצות, ולא לתכלית אחר, ודבר זה אין נכון לעשות כן, לענין הצלחת המלחמה, כי צריכין בני המלחמה שתהיה מלחמתם להנקם מאויבי ה', להכרית להם כל נשמה, ותקרא מלחמת חובת מצות ה'… על כן האנשים ההמה כיון שאין הולכים אלא להתקיים בידם הארץ, יש מיחוש בחליצתם שלא תועיל, ואפשר שיהיו ניזוקים מהם".
פרשת השבוע - פרשת מטות מסעי
המלחמה צריכה להיות מלחמת ה', "להנקם מאויבי ה'", "לקדש את השם". אבל משה ראה שהחלצותם של בני גד ובני ראובן למלחמה לפני בני ישראל היא אך ורק "כדי שיתרצו ויחליטו להם נתינת הארצות" – "ודבר זה אין נכון לעשות כן". אכן, לא רק שזוהי כוונה שאינה נכונה, אלא שהדבר עלול גם להזיק לישראל במלחמתם.
זוהי כוונת משה בדבריו, כפי שממשיך ומבאר "אור החיים": "אשר על כן נתחכם משה ואמר להם: 'אם תעשון וגו', אם תחלצו וגו'', פירוש - כנגד מה שאמרו הם: 'ואנחנו נחלץ חושים וגו'', אמר: 'אם תעשון את הדבר הזה', ותיבת 'זה' חוזרת למאמר הנאמר בסמוך. וכנגד מה שכוונתן בהליכה לקיום התנאי, אמר: 'אם תחלצו לפני ה' למלחמה', דקדק לומר 'לפני ה'' כמאמר רמב"ם שכתב שתהיה כוונתו לקדש השם, וכמו שגמר אומר: 'עד הורישו את אויביו', פירוש אויביו של
הקדוש ברוך הוא. ואין לפרש אויביו של ישראל, שהרי לא הוזכר בדברי משה מתחילת דבריו עד עתה זכרון ישראל, לומר שעליו חוזר מאמר 'אויביו', אלא ודאי כי לה' חוזרים הדברים, שתהיה כוונתם להנקם מאויבי ה' לקדש שמו יתברך".
פרשת השבוע - פרשת מטות מסעי
דבריו של משה לבני גד ובני ראובן אינם מהווים הסכמה להצעתם ותו לא, אלא הם משפרים ומשכללים את הצעתם שתעשה באופן הראוי והמועיל. הצעתם של בני גד ובני ראובן היתה: "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… ", ותגובתו של משה להצעה זו היא "אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה… ", כלומר את ההחלצות חושים; אבל לא די רק במעשה אלא חשובה הכוונה, ולכן הוסיף משה "אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה… ", אז "וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה'". ההחלצות חושים לפני בני ישראל לא צריכה להיות לשם קבלת עבר הירדן המזרחי, אלא צריכה להיות "לקדש את השם בלבד"; והמלחמה צריכה להיות "עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו (של הקב"ה) מִפָּנָיו", כלומר מלחמה "להנקם מאויבי ה'". למעשה טוב בלבד אינני מסכים – אומר משה; המעשה הטוב צריך שייעשה מתוך כוונה נכונה.