(א) וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם וּנְתָנְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: (ב) וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ:
(פרק כח)
הביטוי "כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ" לכאורה מבטא תנאי: כל הברכות המובאות בהמשך הפרק יבואו עליך אם תשמע בקול ה' א-להיך. אבל אם זהו הפירוש יש כאן חזרה על הנאמר בפסוק הקודם: "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ" – הברכות מותנות בשמיעה בקול ה', ואם כן אין צורך לחזור על התנאי. כך העיר רבי יעקב צבי מקלנבורג בפירושו "הכתב והקבלה" ולכן הציע פירוש אחר לביטוי "כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ". נעיין בדבריו:
פרשת השבוע - פרשת כי תבוא
"כי תשמע. אין מלת 'כי' תנאי כמו "כי תפגע שור אויבך" (שמות כג, ד), דכבר הזכיר התנאי "אם שמֹע תשמע", אבל טעם כמלת 'אשר' שהמשפט הקודם סיבה למשפט הבא כמו "מי אנכי כי אלך" (שמות ג, יא), ויודיע בזה התכלית המכוון בברכות אלה, שעל ידיהם תהיה דעתכם פנויה לשמוע בקול ה' לשמור מצותיו, כי בזמן שאדם טרוד בחולי ורעבון וכדומה מן הדברים המטרידים את הנפש אין דעתו פנויה להתעסק בתורה ולשמור המצות כראוי, לכן יבטיח בזה שכאשר יהגה בחכמת התורה ויעשה המצות בשמחה ובטובת נפש יוסרו ממנו כל הדברים המונעים אותו מלעשותה וישפיע לנו כל הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה ולא נהיה טרודים בדברים שהגוף צריך להם, כי אין טוב כל הברכות האלה סוף מתן שכרן של מצות, דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, אבל הם סיבות גורמות לחיי עד".
"כִּי תִשְׁמַע" פירושו 'אשר תשמע', והמשמעות היא של סיבה ותוצאה: "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ" – זו הסיבה, והתוצאה היא: "כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ". אין כאן תנאי להגעת הברכות (התנאי כאמור מופיע בפסוק הקודם) אלא יש כאן את תכלית הברכות – על ידי הברכות תשמע בקול ה'.
כיצד מועילות הברכות לשמוע בקול ה'?
"בזמן שאדם טרוד בחולי ורעבון וכדומה מן הדברים המטרידים את הנפש אין דעתו פנויה להתעסק בתורה ולשמור המצות כראוי" – טרדות גופניות מקשות על האדם לעסוק בעניינים רוחניים של תורה ומצוות. דברים כעין אלה כתב הרמב"ם במורה הנבוכים חלק ג פרק כז: "כי האדם אי אפשר לו שיצייר מושכל ואפילו ילמדוהו אליו כל שכן שיתעורר לו מעצמו, בעוד שיש לו כאב או רעב חזק או צמא או חום או קור חזק".
התוכן הכללי של הברכות המופיעות בפרשה הוא הסרת כל הטרדות הגופניות המונעות מלקיים את התורה והשפעת כל הטובות המסייעות לקיים את התורה, באופן ש"לא נהיה טרודים בדברים שהגוף צריך להם".
על פי הדברים האלה, הברכות אינן השכר של המצוות ("אין טוב כל הברכות האלה סוף מתן שכרן של מצות") – הברכות הן הבטחות הנוגעות לעולם הזה ושכר המצוות הוא לא בעולם הזה. הברכות הן "סיבות גורמות לחיי עד". הברכות מאפשרות לאדם לעסוק בתורה ובמצוות ועל ידי כך יזכה לשכר האמיתי "חיי עד" בעולם הבא.
"וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱ-לֹהֶיךָ... " – אם האדם ישמע בקול ה' "יהגה בחכמת התורה ויעשה המצות בשמחה ובטובת נפש", יזכה שיבואו עליו כל הברכות וישיגוהו, ואז תהיה דעתו פנויה לשמוע בקול ה' ולשמור מצוותיו.
פרשת השבוע - פרשת כי תבוא
בשולי הדברים יש לומר שהתוכן הכללי של הדברים האלה שכתב "הכתב והקבלה" מבוססים על דברי הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ט הלכה א), אלא ש"הכתב והקבלה" עיגן אותם בפרשנות הפסוקים. נצטט דברי הרמב"ם ונדגיש ביטויים שהובאו גם בדברי "הכתב והקבלה":
"מאחר שנודע שמתן שכרן של מצות והטובה שנזכה לה אם שמרנו דרך ה' הכתוב בתורה, היא חיי העולם הבא, שנאמר: "למען ייטב לך והארכת ימים", והנקמה שנוקמין מן הרשעים שעזבו אורחות הצדק הכתובות בתורה היא הַכָּרֵת, שנאמר: "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הנפש ההיא עֲוֹנָה בה" – מה הוא זה שכתוב בכל התורה כולה: אם תשמעו יגיע לכם, ואם לא תשמעו יקרא אתכם, וכל אותן הדברים בעולם הזה, כגון שובע ורעב, ומלחמה ושלום, ומלכות ושפלות, וישיבת הארץ וגלות, והצלחת מעשה והפסדו, ושאר כל דברי הברית?
פרשת השבוע - פרשת כי תבוא
כל אותן הדברים אמת היו ויהיו. ובזמן שאנו עושין כל מצות התורה – יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן, ובזמן שאנו עוברין עליהן – תקרא אותנו הרעות הכתובות. ואף על פי כן, אין אותן הטובות הן סוף מתן שכרן של מצות, ולא אותן הרעות הן סוף הנקמה שנוקמין מעובר על כל המצות, אלא כך הוא הֶצֵּעַ הדברים:
הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה זו, עץ החיים, וכל העושה כל הכתוב בה ויודעו דעה גמורה נכונה, זוכה בה לחיי העולם הבא, ולפי גודל מעשיו וגודל חכמתו הוא זוכה. והבטיחנו בתורה שאם נעשה אותה בשמחה ובטובת נפש ונהגה בחכמתה תמיד – שיסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, כגון חולי ומלחמה ורעב וכיוצא בהן, וישפיע לנו כל הטובות המחזקים [כך בכתבי יד. בדפוסים: המחזיקות] את ידינו לעשות את כל התורה, כגון שובע ושלום וּרְבוֹת כסף וזהב. כדי שלא נעסוק כל ימינו בדברים שהגוף צריך להם, אלא נשב פנויים ללמוד בחכמה ולעשות המצוה, כדי שנזכה לחיי העולם הבא