מסע בין חיים למוות: שיעור על חסד ואמת
יעקב אבינו, לאחר חיים מלאי אתגרים וניסיונות, מגיע לזקנה במצרים, שם הוא מתאחד עם בנו האבוד, יוסף. רגע לפני פטירתו, הוא פונה ליוסף בבקשה יוצאת דופן: "וְשָֽׁכַבְתִּי֙ עִם אֲבֹתַ֔י וּנְשָׂאתַ֙נִי֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּקְבַרְתַּ֖נִי בִּקְבֻרָתָ֑ם". מדוע יעקב מתעקש להיקבר דווקא בארץ ישראל? ומה משמעות הניסוח יוצא הדופן: "אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ"?
הרש"ר הירש מבהיר שיעקב מבחין בין ה"אסיפה" הרוחנית למנוחת הגוף. בעוד שה"אסיפה" לנשמת אבותיו תלויה בו, על ידי מעשיו, ובכלל הזכויות הקיימות באמתחתו, והיא שתקבע מקום מנוחתו הרוחני, מנוחת הגוף תלויה באלו שעוד חיים אם יועילו לקיים את בקשתו.
ועדיין קשה בעיני הקורא המילים הללו "אם נא מצאתי חן בעיניך", הרי יעקב יודע שמולו יוסף, אז מדוע אם כן הוא מדבר אליו במונחים שנשמעים כמו תחינה ולא כהוראה? זה גורם לתזוזה בכסא של כל מי שרגיש ביחס לכיבוד הורים.
"זו אינה הדרך בה מדבר אב אל בנו, ואף לא הדרך בה בן מדבר אל אביו; על אחת כמה וכמה שיעקב לא היה צריך לדבר כך אל יוסף." אך מילותיו של יעקב מבטאות הבנה עמוקה של הצורך בצניעות גם ברגעי חולשה. הוא אינו משתמש במעמדו כְּאָב כדי לדרוש, אלא מבקש באופן המעורר השראה בצניעותו.
הבקשה המפתיעה: שיעור בצניעות
יעקב פונה ליוסף במילים: "אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן…", זהו ביטוי המעורר אסוציאציות של נשלט מול שולט, כך ביקש הרי אברהם מהקב"ה שלא יעזבהו כשהולך לקיים הכנסת אורחים, וכך ביקש משה מה' שיודיע לו את דרכיו. אך מדוע אב זקוק למציאת חן בעיני בנו? מסביר הרש"ר הירש: יעקב רצה ללמד את יוסף לקח חשוב על דרך בקשת עזרה. יעקב, שהיה אביו של משנה למלך מצרים, נמנע מלהשתמש בקשרים או "פרוטקציות" כדי להבטיח את קבורתו בארץ ישראל.
הרעיון מתעצם עוד כשמבינים את גודל מסירותו של יוסף. הרי יוסף, שבשנותיו הרבות בָּנֶכַר נמנע מכיבוד הורים, היה חפץ בכל מאודו להעניק לאביו את הטוב ביותר, לנסות להשלים את הזמן איתו, אך יעקב, בצניעותו, מבהיר לעומת זאת כי אין זה כבודו להיות "אביו של המשנה למלך", אלא פשוט יעקב, אחד מהאבות. רק כשמדובר בצורך מהותי – מנוחה רוחנית ופיזית – יעקב מוכן לקבל עזרה.
ובלשון הרש"ר הירש: "יוסף, במסירותו, ודאי שחפץ לנצל את מעמדו הרם כדי להעניק לאביו זכויות מיוחדות; אך יעקב לא היה מוכן אף פעם לקבלן. יעקב לא רצה להיות "אביו של המשנה למלך"
חסד של אמת: מה מבדיל בין חסד לאמת?
יעקב מדגיש בבקשתו: "וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת". מה הקשר בין החסד, שמסמל יציאה מהגבול, לאמת, המייצגת דין? ברמה הפשטנית ניתן לאמר, שיעקב מבקש מיוסף לקבור אותו בארץ ישראל, שהרי גם הוא עשה כך לרחל אמו, כשקברה בארץ.
אך מעבר לכך מבקש יעקב, להיקבר במערת המכפילה עם אבותיו ואמהותיו, מה שלא עשה לאמו של יוסף, וזה בבחינת החסד, הלפנים משורת הדין שמבקש יעקב מיוסף. "יעקב יודע היטב שיוסף יקבור את אביו ברוב פאר והדר. אך הוא אומר לו: "עם כל ה׳חסד׳ שלך, אל תעלים עיניך מן ה׳אמת׳. נוח לי יותר שלא להקבר כלל מאשר להקבר במצרים".
יעקב מיישר את המבט של יוסף, שיתעסק בבקשתו שלו, ולא בבקשה הכמוסה של יוסף להעניק כבוד כמה שיותר לאביו. "רצונו של אדם זהו כבודו", וממילא יעקב מבקש מיוסף שלא יסיט מבטו מהכבוד האמיתי של יעקב.
מספרים על יהודי פשוט בעיירה קטנה שנודע כחסיד גדול. באחד הימים ביקשה ממנו משפחה ענייה עזרה בסידור הלוויה צנועה לקרובם שנפטר. החסיד התעקש לארגן לוויה מכובדת ויקרה, למרות רצון המשפחה. לאחר המקרה, הגיע בחלום הנפטר לחסיד ואמר: "עשית חסד, אך לא אמת. רצוני היה לעזוב את העולם בצניעות, אך החסד שלך גרם לי אי-נוחות".
הסיפור ממחיש את דברי יעקב ליוסף: חסד אמיתי משולב באחריות למלא את רצון המבקש, ולא את שאיפות הנותן. זהו החיבור בין חסד לאמת שמבקש יעקב להטמיע ביוסף.
סיום: ירושה רוחנית לדורות
בקשתו האחרונה של יעקב אינה רק אישית. היא שיעור נצחי לכל אדם על איזון בין חסד לאמת, בין כיבוד רצון הזולת לצניעות אישית. במילותיו האחרונות, יעקב מעניק ליוסף ולנו ירושה רוחנית: הכבוד האמיתי טמון במילוי רצונו של האדם, לא ברושם החיצוני שהוא משאיר לאחרים.