גברים מקשים את לבם כמו פרעה - המאבק נגד סרבני גט

היציאה ממצרים, זאת שהפכה אותנו לבני חורין, כמה קשה היא הייתה. גם אחרי שכבר קיבלנו את ההחלטה שככה לא ממשיכים עוד, שקצנו בחיים תחת רודנות והשפלות, נדרשו עוד עשר מכות כדי לאפשר את הבריחה באישון לילה. עשר מכות כדי לשכנע את פרעה שאולי גם לו, כבר לא כדאי להמשיך להחזיק אותנו כעבדים, לשכנע שהחופש שלנו הוא למעשה החופש גם שלו ושהדרך להפסיק את הסבל והייסורים של עמו עוברת דרך השחרור שלנו. כמה קשה היה השכנוע - ליבו של פרעה כבד.

כמה סבל אפשר היה למנוע

גם כשנדמה היה שהינה זה מגיע, והינה הפעם זה יקרה, שוב הוכבד הלב ושוב ייאוש העם. שוב לאסוף כוחות ולהאמין שבפעם הבאה זה יקרה, בפעם הבאה הוא יתרצה. אך ליבו הכבד לא נתן, וכולם שילמו מחיר כבד מנשוא. למתבונן מהצד זה בלתי נתפס, הרי האמת כל כך בהירה, החירות הרי היא זכות כל כך בסיסית שמגיעה לכל אחד ואחת, ואם הסוף ידוע מראש אז למה להמשיך להכביד את הלב, ולמה לא להפחית את הכאב? וכמה פשוט זה היה יכול להיות, לו מיד כשביקשנו הוא היה משחרר, כמה סבל היה יכול להימנע.

אז אולי נרשה לעצמנו לדמיין יציאת מצרים אחרת: נכון, הגענו למצרים כדי לשבור את הרעב, התאחדנו עם אחינו האבוד והתקבלנו בזרועות פתוחות. היה לנו טוב ביחד, התעצמנו והעצמנו. פרינו ורבינו ומילאנו את מצרים ואת עצמנו. אך הגיע רגע המשבר, קם מלך חדש שלא ידע את יוסף, פחד ושנאה החלו לבצבץ. עשינו הכל כדי להשכין שלום אבל המרחק כבר היה גדול מדי, כל צד כבר גדל וצמח למימדים שלא אפשרו את החיים ביחד. אז פנה משה לפרעה, דיבר על ליבו שטרם הכביד ואמר לו "שלח את עמי", כל אחד ילך לדרכו ויעבוד את אלוהיו לפי אמונתו. פרעה שהבין שכך גם ייטב לו ולעמו, שהפרידה הזאת תשחרר את הפחד ותפתח דרכים חדשות גם בשביל עמו - שלח את העם, הם יצאו עם הרבה התרגשות וגם קצת כאב על מה שהיה. וכל אחד מצא בדרכו החדשה שוב התעצמות וצמיחה.

ההליך עלול להימשך שנים עם כאבי לב רבים

כחלק מעבודתנו בארגון "יד לאשה", המייצג ומלווה עגונות ומסורבות גט, אנו פוגשות מדי יום נשים שקצו בנישואיהן - זו לאחר שנים של אלימות לסוגיה, וזו לאחר שנים של אובדן האהבה והחברות. הן מגיעות להליך הגירושין מתוך מחשבה רבה והחלטה נחושה, אך אז הן נתקלות בסירובו של האיש לשחררן מכבלי הנישואין. "סירוב גט" פירושו השארת האישה כבולה, ללא אפשרות להמשיך בחייה, להכיר ולהינשא לגבר אחר וללדת ילדים. ההלכה מאפשרת לבית הדין בתנאים מסוימים להטיל סנקציות על הסרבן. פעמים רבות עצם חיוב הבעל בגט על ידי בית הדין משכנע את הבעל והוא נותן לאשתו גט.

אך ישנם גברים אשר פועלים כמו פרעה - סנקציה אחר סנקציה, מכה אחר מכה מקשים את ליבם ומסרבים לשחרר. גם כאשר הם עצמם משלמים מחירים כבדים כמו הרחקות חברתיות, קנסות, שיימינג, פיטורין ואפילו כלא, עדיין ליבם שהוכבד אינו מאפשר להם לראות את הנזק הרב שנגרם גם להם. ההליך יכול להמשך לעיתים דיונים רבים מספור כאשר לקראת כל דיון האישה מקווה שהנה הנה, בזו הפעם אקבל את הגט המיוחל, ובכל פעם מתרסקת חזרה לתוך הייאוש. אנו נמשיך להתמודד בכלים משפטיים מול אותם קשי לב הממשיכים ומקשיחים ליבם, ולעודד את הנשים לבל יאבדו את התקווה. שכן כמו ביציאת מצריים, הדרך אל חירותן הולכת וקרבה.

עו"ס תרצה קרניאל ועו"ד מוריה דיין הן חלק מצוות ארגון 'יד לאישה' מבית 'אור תורה סטון', אשר מייצג ומלווה עגונות ומסורבות גט.