בעולם המנהיגות האירופי התפתח המושג "Noblesse Oblige" :הרעיון הוא שאדם שנולד עם זכויות יתר או מעמד (אצולה), נושא על כתפיו אחריות כבדה יותר כלפי הציבור. היכן זה מופיע בפרשתנו?

חז"ל מלמדים שלכל אדם יש שלושה שמות: זה שהוריו נתנו לו, זה שהבריות קוראות לו, וזה שהוא קונה לעצמו. השם שההורים נותנים אינו רק זיהוי טכני; טבועה בו המהות, התפקיד והבשורה הייחודית שהאדם מביא לעולם.

בתקופת בית שני, המציאות הזו עמדה למבחן קשה. מאות כהנים כיהנו שם, אך רובם לא החזיקו מעמד אפילו שנה אחת. חלקם היו מושחתים שראו בתפקיד שררה אישית, ואחרים בכלל "קנו" את הכהונה בכסף מהשלטונות. הם ניסו לקנות שם שהבריות יכבדו, אך איבדו את השם שהוריו של המוסד הזה (אהרן הכהן) הטביעו בהם.

הדיאלוג הכפול: מה ההבדל בין דיבור לאמירה?

פרשת אמור נפתחת בפסוק שמעורר תמיהה לשונית: "וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל הַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו".

מדוע להשתמש בשלוש מילים מאותו שורש (ויאמר, אמור, ואמרת)? הרי משה תמיד מעביר את דברי ה' הלאה. הרש"ר הירש, במענה לשאלה זו, מעמיק בהבחנה שבין דיבור לאמירה:

"...'לדבר' פירושו להביע רעיון, בין אם יש מאזין בין אם לאו. אולם 'אמירה' משמעה תקשורת, העברת תוכן בין האומר לזולתו... 'דיבור' בתורה הוא הביטוי התמציתי והמדויק של המצווה כפי שניתן לנו בתורה שבכתב, ואילו 'אמירה' היא הביאור המלא כפי שנמסר לנו בתורה שבעל פה".

הכפילות הזו מלמדת שמשה נדרש להעביר כאן שני מסרים שונים לחלוטין.

הגנים של הקדושה: כהונה כייעוד מלידה

כיוון שבפסוק שלנו מופיע פעמיים השורש 'אמר', כנראה, אומר ר' שמשון, יש כאן שתי אמירות שונות שאותן צריך להעביר הלאה.

האמירה השנייה- אלו ההלכות המפורטות שכבר נפגוש ביחס לכהנים, טומאה, חתונה ועוד.

ומהי האמירה הראשונה?

האמירה השנייה בפסוק עוסקת בפרטי ההלכות- טומאה, נישואין ומגבלות הכהונה. אך מהי האמירה הראשונה? כאן נכנס הדיוק בסדר המילים. בכל התורה מופיע הביטוי "בני אהרן הכהנים", אך אצלנו הסדר הפוך: "הכהנים בני אהרן".

הרש"ר הירש מסביר שמשה נדרש לדבר עם הכהנים קודם כל על ה"גנים" שלהם, על הזהות הטבועה בהם עוד לפני שעשו את הפעולה הראשונה במקדש:

"...שכהונתם נובעת מהיותם בני אהרן. עליהם לדעת ולהכיר שכהונתם אינה באה להם בזכות עצמם, אלא ניתנת להם מלידה. כהונה היא תפקיד שנקבע לאדם בלידתו, תפקיד שאליו הוא נולד ולמענו הוא גדֵל, כדי שבעתיד ימלא תפקיד זה את כל חייו..."

הכהן הגדול ביותר צריך לזכור שגדולתו אינה "סטארט-אפ" פרטי שלו, אלא שליחות גנטית והיסטורית.

האחריות שבבחירה: ממלכת כהנים כמותג לאומי

ספר ויקרא, המכונה "תורת כהנים", אינו פונה רק למעמד הכהונה המצומצם. הוא פונה לכלל עם ישראל, שהוגדר עוד במעמד הר סיני כ"ממלכת כהנים וגוי קדוש".

לכל אחד מאיתנו יש תפקיד בעל כורחו. עצם העובדה שנולדנו לבית יהודי הופכת אותנו לשייכים לקב"ה, עם "תיק עבודה" שכבר מחכה לנו על השולחן. במבט שטחי, זה נראה אולי כחיסרון- כביכול הגדולה אינה בזכותנו אלא בגלל ה"פוקס" שנולדנו לעם הנכון.

אך במבט מעמיק, יש כאן זכות גדולה של ריבוי אחריות. הכהונה (והיהדות) אינה יכולה להיפסק, היא תמיד קיימת. השאלה היחידה שנשארת פתוחה לכל אחד מאיתנו היא האם נבחר להתעלם ממנה, או שנשכיל לקדש אותה ולהפוך את השם שקיבלנו מהורינו לשם שקנינו לעצמנו בעבודה קשה.