מה כוונתך בשופר?

בכל שנה אנו מזכירים לעצמנו שעיקר כוונת השופר היא לעורר את האדם. הרמב"ם ראה בשופר רמז לצורך "לשפר" את המעשים, להזיז את עצמנו מהמקום הנוכחי ולהיות טובים יותר - אישית, משפחתית ורוחנית. כך גם הרס"ג, שקרא לנו לרעוד ולהיחרד מקולו של השופר: "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו". אבל בפועל, בבית הכנסת, אנחנו רואים כל מיני סוגים של שומעים.

יש מי שקול השופר חוצב את ליבו, ויש מי שנהנה מהצליל המוזיקלי. יש מי שנזכר באביו, ויש מי שמתעסק אולי עדיין באגו, וחושב כמה הוא עצמו "תוקע טוב יותר". ויש גם את אלו שבאים עם שעון, שהתקיעות הופכות עבורם לשיעור הלכה מדויק: האם התוקע דייק? כמה שניות נמשכה התרועה? כמה שניות השבר?

הקרירות של ראש השנה

על הרב חיים שמואלביץ זצוק"ל, ראש ישיבת מיר, מסופר סיפור שנוגע בנקודה רגישה מאוד: פעם, בימי שבט הקרים, נפטר אברך צעיר ממחלה. כששמע על כך, אמר הרב: "וכי חושבים אתם שאברך זה מת עתה... הוא כבר 'נפטר' בעת שהחמה יקדה בראש כל אדם... אך אצלו הייתה קרירות, בתפילה". אין אנו עוסקים בנסתרות, אבל מהסיפור ניקח לעצמינו את הצורך בהתחממות בתפילה, להרגיש אותה יותר, שלא תחלוף לידינו.

בראש השנה, אנחנו עושים "סימנים". הגמרא בכריתות מסבירה שיש ממש בסימנים הללו, ולכן אוכלים תמרים ורימונים. המטרה היא לשמח את הלב, להכניס התחדשות, ולהשפיע על כל השנה כולה. גם התנהגותנו הראשונית והכוונה שבה אנחנו ניגשים לתפילה הראשונה יכולות לקבוע את הכיוון של השנה כולה.

סיפור על תלמידו של הבעש"ט, רבי זאב קיציס, יוכל לתת לנו עומק בעניין

מסופר פעם התבקש ללמוד את כוונות התקיעה בשופר על ידי הבעש"ט לקראת התקיעות. הוא למד במרץ ורשם את הכוונות על דף נייר שהחביא בבגדו. אולם, בדרך לא דרך, הדף אבד. כשעמד רבי זאב לתקוע בשופר, החל לחפש את הדף ובא פחד גדול לליבו. מתוך כאב לב ומרירות, הוא פרץ בבכי מר ונאלץ לסדר את התקיעות ללא כל כוונה.

לאחר התפילה, אמר לו הבעש"ט: "בהיכל המלך יש הרבה חדרים והיכלות ויש מפתחות שונים לכל דלת. אך באמצעות הגרזן ניתן לפתוח את כל השערים. הכוונות הינן המפתחות לשערים של מעלה... אולם הלב הנשבר הוא הגרזן החזק הפותח את כל השערים כולם". אין ספק שכל אחד צריך להתכונן לתפילה, אך לצד כל הדקדוקים והעומקים, חשוב לשמור על התמימות והחמימות שמחממות את ליבו של אדם, לבא עם ישרות הלב והפשטות שבשיח מול המלך, מול אבינו.

בנימה אישית

כמו בשנה שעברה, מרגיש אני שישנם קולות חדשים שבאו בעל כורחנו, ויכולים לחבר אותנו לעצמנו, למשמעות החיים, ולנסוך כוונה אמיתית בתפילה: אלו הם קולותיהן של האימהות השכולות, האלמנות וגיבורי החיים במלחמה הארוכה שבה אנו נמצאים.

קולותיהן שוברים כל מחיצה ונכנסים לכל לב. הבכי החרישי וזה שמרעיד את האוויר גורמים לנו להבין טוב יותר מי אנחנו, ולהיכנס דרוכים יותר לימים הקדושים. השנה, נתפלל יחד מתוך אהבה ואמונה, שלא יהיו עוד קולות שבורים, ושתשמע קול תרועת הניצחון.

הָשׁוֹפַר הַשָּׁנָה/ הָרַב יְהוֹשֻׁעַ אוֹדֶרְבֵּרְג

הַשָּׁנָה הַשּׁוֹפָר

יָכוֹל לָקַחַת צַד

לַעֲמֹד בַּמַּעֲבָר

כִּי יוֹתֵר מִמֶּנּוּ

מְהַדְהֲדוֹת בְּאָזְנַי

יְבָבוֹת הָאִמָּהוֹת

שִׁבְרֵי הַלְּבָבוֹת

וּתְרוּעוֹת הַמַּחֲנוֹת

הַשּׁוֹפָר הַשָּׁנָה

יָכוֹל לָקַחַת הַפְסָקָה

אוּלַי מִי יוֹדֵעַ

יָבוֹא שׁוּב תַּפְקִידוֹ

בִּתְקִיעָה גְּדוֹלָה