אוריקי שלי. לא להאמין שאנו פסע מיום זיכרון שני, לילד הכי חי שאפשר. אני מוצאת את עצמי מסתכלת בתמונות המחייכות שלך, ובאוצר הסרטונים שהשארת אחריך, ומודה על כך שאני יכולה לפחות לשמוע את קולך.
מאהב כיס קראתי לך שנולדת, כי מהרגע שהגעת לעולם פשוט הפצת אור ואהבה סביבך, כאילו מצדיק את השם שניתן לך, את השם שנברא מאותיות בני המשפחה, א- איל אחיך, ו- תום אחותך הבכורה, ר- אשר אביך ו-י' ממני חיה, אמא שלך.
היית מגיע לגן הילדים וכל הבנות היו מחכות לך בהערצה, אורי היו קוראות, אוריקי, ומביאות לך מתנות קטנות, או מחביאות לך במגירה. ואתה, כמה קטן היית וכבר ידעת לתת לכל אחד תחושה שהוא החבר הכי טוב שלך, להתבונן בנשמה של האחר ולהכיר אותה מבפנים.
גם שלחמת את מלחמות הצדק שלך, והן היו לעיתים סוערות במיוחד, תמיד ידעתי שזה בא מתוך הלהט הפנימי לעשות טוב, לגרש את העוול. הייתי כל כך בטוחה בך ילד שלי, ידעת לבחור את האנשים הטובים סביבך, וראית בהם את הטוב, גם אחרים לא ראו. כשבגדו באמון שלך לקחת זאת כל כך קשה והיית מדבר על כך בכאב.
אורי יעיש הי"ד והוריו צילום: באדיבות המשפחה
בבר המצווה שלך החלטנו יחד להכין סרטון מצחיק, שלאמא אין זמן לארגן את מסיבת בר המצווה וכבר אז ראו כמה אתה מוכשר מטבעך. שיחקת את הילד שנלחם לקיים שבת בר מצווה, ועשית זאת בצורה כל כך אמינה. כתבת שיר והלחנת אותו, עמדת ושרת אותו מול כל האורחים בביטחון.
"בתוך הסערה, החברים שואלים מה קרה
התבגרות זה לא משחק
קח את הזמן לאט לאט
אולי רוב הזמן כועסים
אבל לוקחים באיזי את החיים
זה קשה, זה קשה
אבל נצליח להשלים עם זה,
זה קשה, זה קשה,
אבל בסוף נצליח לשנות את זה"
הימים חלפו, ולמדת לגלות את היכולת המופלאות שלך, חברים הקיפו אותך, וידעו שאם צריך עצה טובה, אתה הוא האדם לפנות אליו. חיברת בין כל כך הרבה אנשים, שונים כל כך, אחרים זה מזה, והצלחת לזהות את חיבור ביניהם. חבורת האנשים שהייתה סביבך הייתה מופלאה, בזכות כל אחד ואחד מהם, ובעיקר בזכות החיבור שיצרת.
זה היה רק טבעי שכאשר תדרש באוניברסיטה, בחוג לתקשורת, להגדיר את עצמך בשש מילים, תבחר חמש מדויקות במיוחד - "אני אורי, מאיר ומבין אותך". בחמש מילים קטנות הבאת אור גדול, שמאיר את הנשמה הענקית שהיית. מחד מכיר בערך עצמך - אני אורי- מאידך- רואה את האחר, רואה לתוך נפשו, מצליח לראות את האור שבו, להבין אותו, ולעזור לו לזרוח.
משפחתו של אורי יעיש הי"ד צילום: באדיבות המשפחה
כל כך רצית להיות דוד, ואתה כבר דוד, הדוד שבשמיים לרומי הקטנה שלנו שנולדה לתום וברק.
רומי קראו לה, כמסורת שמך, ר- ברק , מ- תום - יו - ממך אורי. כמה שמחה ואושר היא מצליחה להכניס לחיינו, וכבר היום אני לוחשת לה ומספרת לה על הדוד המדהים שיש לה ומופה עליה מלמעלה.
אוריקי שלי, כמה צדקת. "זה קשה זה קשה". לא חושבת שאצליח להשלים עם זה, או לשנות את זה, אבל בהחלט אצליח בזכות האור שלך, לראות את האור גם באפילה הגדולה ביותר. יחד כמשפחה, נצליח לשנות את הימים הקשים לימים שמחים, בדיוק כמו שהיית. שמח, בדיוק כמו שהיית רוצה.
שלך
אמא