כותבים לנופלים "כל דבר שאני עושה, אני עושה לשניים": אחיו התאום של לירון שניר ז"ל

לירון אחי התאום, החצי שלי

כמה שאני מתגעגע אלייך ,
לשיחות שלנו ,לצחוקים שלנו ,לטיולים שלנו, להכל.

מאז שאתה לא פה שמעתי כל כך הרבה דברים שלא סיפרת לאף אחד, לא הופתעתי מזה, אתה האדם הכי עניו וצנוע שאני מכיר. למשל את כל התעודות ההצטיינות שקיבלת בצבא (והחבאת כמובן).
שהיית אוסף טרמפיסטים בשעה מאוחרת בלילה, שאתה חזרת אחרי יציאה עם חברים לבית והגעת לכניסה לישוב , ופשוט היית מסתובב לצד השני כי ראית שם אנשים ושהם שאלו לאן אתה נוסע? ענית לאיפה אתם צריכים? ולאיפה שאמרו, אמרת שאתה בדיוק נוסע. שהם ירגישו בנוח.

חיילים שכולם כבר ויתרו עליהם, חוץ ממך. כמה דאגת להם. כולם אומרים שהיית מעבר לקצין ומפקד, גם האבא, וידעת לשלב בין רצינות ולרגישות ודאגה לחיילים שלך, ולאנשים סביבך. תמיד אמרתי לך , וכמובן לא ענית לזה, שהלוואי שלכולם יהיה מפקד כמוך, גם מקצועי וגם רגיש ונעים ודואג לחייליו.

השארת לנו לעם ישראל מכתב - צוואה, שנמצאת בכל פינה במדינה ובעולם. הלוואי שניישם אותה.
הקמנו את עמותת "להיות בגדלות", להמשיך את הטוב החסד והאור שעשית בחייך. עזרה לחיילים בודדים - יש בית לחיילים בודדים על שמך - "בית לירון", אנחנו הולכים לשם ודואגים להם.
עזרה למשפחות מועטות יכולת והולכים ממש בקרוב להתחיל לבנות מעיין בישוב, מעיין שנעביר שם את כל הערכים שהעברת בחייך .

התחלתי להעביר שיחות עליך (מקווה שלא תכעס עליי, אני רק רוצה שכולם יהיו כמוך, אפילו במקצת), והעולם יהיה טוב יותר. אני מקבל תגובות על השיחות עליך. שזה משנה לאנשים את החיים, שאנשים שואפים להיות כמוך. אנשים מבינים שהיית אחד בדור. הכנסו ספר תורה לישיבה "במעלה אליהו", זה היה עוצמתי ואירוע של אחדות בדיוק כפי שהיית. הוצאנו סטיקרים שמסתובבים פה בכל מקום, עם משפט שכל הזמן אמרת.

לא היית אמור להיכנס ללחימה כי היית אמור להתחיל תפקיד חדש. אך למרות זאת התעקשת יום יום להיכנס. כולם אמרו לך "למה אתה כל כך רוצה להיכנס?", ולאחר שהיו אומרים את זה ענית להם "מזת'ומרת אחי? עם ישראל צריך אותנו".

הכניסו ספר תורה לישיבה בחיספין. בשטח 100 יש מסורת של בוחן לירון על שמך, כל מחזור שמתגייס בסיירת חייב לעבור את בוחן לירון. הרבה תינוקות שנולדו מאז שנפלת נקראו על שמך, ההורים בחרו לקרוא על שמך שילדיהם יגדלו לאורך.

הפרויקט שהקמת בסיירת גולני, "מורשת קרב" - הזיכרון של הנופלים לחיילים שלך, שכל חייל לומד על נופל, מעביר עליו שיעור לצוות, מתקשר להורים להגיד להם שאנחנו זוכרים את הבן שלהם. עד היום יש חיילים שבקשר טוב עם אותם ההורים. מאז שנפלת, הפרויקט ממשיך לזכרך .

סיפרו לנו על הרגעים האחרונים שלך, איך דאגת לחיילים שלך, לפני שדאגת לעצמך. גם זה לא הפתיע אותי כי כזה היית, תמיד רואה ודואג לשני. היית כזה כל חייך, וגם ברגעים האחרונים שלך. הסיפור האחרון שלנו עם הזוג קשישים שלא היו מספיקים להגיע למיגונית, שרצת לכביש להגן לחפות ולהרגיע אותם. רק אחרי שהודיעו שנהרגת סיפרתי לאבא ואמא, כי מבחינתי זה היית אתה, זה הכי טבעי בעולם, יש מאות סיפורים כאלה מגיל אפס אבל זה היה הסיפור האחרון שלנו ביחד.

יש לי עוד כל כך הרבה דברים לכתוב , לעדכן ולשתף אותך.

אתה חסר לי בכל נשימה ונשימה, אין לי אוויר בלעדיך. ובכל זאת בוחר כל בוקר לקום, להמשיך ולהפיץ אותך בכל מקום. כל דבר שעושה, אני עושה לשניים, הלוואי שאהיה ראוי לך תאום שלי. אוי כמה שיש לי עוד לספר עליך ולכתוב, שכולם ילמדו וידעו מי היית. זכיתי להיות איתך ולצידך 26 שנה פחות עשרה ימים. אני אוהב אותך וכל כך מתגעגע 💔