במגילת תענית מובא התיאור המכונן של נס חנוכה: היוונים טמאו את כל השמנים, והחשמונאים מצאו רק פך אחד קטן, חתום בחותמו של כהן גדול. השמן הספיק ליום אחד בלבד, אך בדרך נס דלק שמונה ימים.

מכאן צמחה שאלת ה"בית יוסף" המפורסמת: אם השמן הספיק ליום הראשון, הרי שהנס אירע רק שבעה ימים. מדוע, אם כן, אנו חוגגים שמונה ימים? האדמו"ר מקלויזענבורג זצ"ל, שורד השואה שהקים מעפר את מוסדותיו, נהג לערוך 'טיש' בכל לילה ולילה ולהציע תירוץ חדש לשאלה זו. השנה, נתמקד בתשובתו המאירה של ה"חתם סופר"

מדוע הדליקו בחצר ולא בהיכל?

בנוסח 'על הניסים' אנו אומרים שהחשמונאים "הִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ". הרב יעקב גינזבורג (בספר "זרע יעקב") מקשה: הרי המנורה עמדה בפנים, בתוך ההיכל, ולא בחצר. ה"חתם סופר" מיישב זאת על פי ההלכה ברמב"ם (ביאת מקדש, פ"ט): הדלקת המנורה כשרה בזר. כלומר, גם מי שאינו כהן יכול להדליק, בתנאי שהכהן מטיב את הנרות בפנים ומוציא את המנורה לחוץ. ומדוע הוציאו אותה בחנוכה? כי ההיכל היה עדיין מלא בגלולים וטומאה של היוונים. עד שפינו וטיהרו את הפנים, לא הייתה ברירה אלא להדליק בחוץ, בעזרה.

האילוץ הזה יצר את הנס של היום הראשון. בדרך הטבע, להבה במקום סגור דורשת מעט מאוד שמן כדי להמשיך לבעור. אך להבה שמודלקת בחוץ, בחצר, צריכה להתמודד עם רוחות המנשבות ועם האוויר הפתוח. היא זקוקה לכמות שמן גדולה בהרבה כדי לא להכבות. הנס של היום הראשון היה שאותה כמות שמן מצומצמת, שהספיקה רק למקום סגור, הצליחה להחזיק מעמד מול הרוחות בחצר החיצונית.

המלחמה על ה"לכם": להחזיר את הגשמיות לקדושה

היוונים לא ניסו להשמיד את הגוף, אלא את הקשר שבין הגוף לנשמה. הם גזרו על עם ישראל: "כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". הם רצו שה"לכם" - הדברים הגשמיים, החיים הפיזיים והיומיומיים - יהיו מנותקים מהאלוהות. הם הסכימו שתהיה חכמה, אך לא קדושה.

כאן טמון המסר העמוק של ה"חתם סופר" לימינו: הדלקה כשרה בזר. פעמים רבות אדם מרגיש "זר" לעולם הקדושה. הוא מרגיש שחיי המעשה שלו, הכלכלה, הקריירה והגשמיות, מנותקים מדעת אלוהים. הוא מרגיש שהאש שלו יכולה לדלוק אולי רק ב"היכל" הסגור - בבית הכנסת או בזמנים מיוחדים - אבל ב"חצר", בחוץ, היא תיכבה מיד.

חנוכה מלמד אותנו שהאור האלוקי מסוגל לדלוק גם בחצר החיצונית. גם מי שמרגיש זר, גם מי שנמצא במקום של "רוח מכבה", יכול להדליק את המנורה. האור של חנוכה אינו דורש תנאי מעבדה סטריליים של היכל נקי; הוא מיועד בדיוק למקומות שבהם עדיין יש "גלולים", למקומות החשופים לרוח.

בכוחו של חנוכה להזכיר לנו שגם בתוך ה"לכם" הגשמי, יש חלק אלוהי. המצווה להדליק "על פתח ביתו מבחוץ" היא הקריאה לכל אחד, גם למי שמרגיש רחוק, להבין שהניצוץ שבו יכול להפוך ללהבה גדולה שתאיר את כל חייו, ותחבר את הדרכים הגשמיות שלו אל ה"דעהו" האלוהי.

הכותב הוא רב קהילה, מחנך ומשורר.