דף נב - כוס גדולה בסדר פסח
נאמר בגמרא שאם שתו מהכוס, היא נפגמה ואינה ראויה. תוספות משמו של רשב"ם כותבים שאינה ראויה לקדוש והבדלה, אך אם רוצה לשתות חייבים לברך אעפ"י שכבר שתו מהכוס כיון שאין להנות מהעולם הזה ללא ברכה.
וכן מוסיפים שכל זה הוא רק לכתחילה, אולם אם אין אפשרות, מקדש על כוס זו ע" כך שנותן לתוכה מים ובכך מתקן את פגימתה. והמרדכי (קפג) מביא שיש בכך מחלוקת בין מנהג צרפת הסובר שאין תקנה לכוס פגומה לבין מנהג אשכנז ההולך בדרכם של תוספות עפ"י הירושלמי, שניתן לתקן ע"י מזיגת יין או מים.
השו"ע (קפב,ג) כתב, שצריך שלא יהא פגום שאם שתה ממנו פגמו ועפ"י הגמרא פסק שאם שפך ממנו לתוך ידו אין בכך פגימה. וכן פסק שניתן לתקן כוס פגומה ע"י יין או מים. וכתב הב"ח שמה שמתקנים על ידי מים דווקא מים שלא שתו מהם.
וכתב בחזון עובדיה (ח"ב עמוד קכז) שכל שבשעת הברכה מתוקן, לא חשוב פגום אחר כך ולכן אם יש כוס גדולה, שיש בה כמה רביעיות יכולים לשתות ממנה כמה אנשים. וכן אם יש לאדם אחד, כוס גדולה, יכול לשתות ממנה את ארבעת כוסות ובלבד שיתן מעט מים או יין בין כוס אחת לחברתה, כדי שלא יהא פגום.
דף נב – דין פרורים מעטים מכזית
ר' יוחנן סובר שפירורים שאין בהם כזית – מותר לאבדם ביד. ומכאן ראיה לשיטת בית הלל הסוברים שקודם נוטלים ידיים למים אחרונים ורק אחר כך מכבדים את הבית ואין חוששים להפסד הפרורים. וכתבו התוספות שאעפ"י שמותר לאבד את הפירורים העושה כן גורם לעניות.
השו"ע (קפג,ד) פסק שאע"פ שמותר לאבד פרורים שאין בהם כזית מכל מקום קשה לעניות.
וכתבו השערי תשובה וברכי יוסף שאין איסור דווקא שאין בכל הפירורים יחד כזית.
וכתב המשנה ברורה (קפג,ס"ק י) לפי הגמרא בחולין שקשה לעניות דווקא שדורך עליהם, אך אם משליכם למים אין בכך חשש.