לא עמדה לו מזימתו של בלעם הרשע לקלל בפרשת השבוע, ונמצא מברך את ישראל. עומד לו נביא מקרב גוי על פסגת הרים גבוהים ומתפעל מחוסנו של עם ישראל – בזוגיות המסותרת שלהם.
רש"י: "על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה".
אינני בטוחה שבימינו קבלני בנין או אדריכלים נותנים מספיק את הדעת על הקפדה בענייני צניעות בין משפחה למשפחה,דירה לדירה. לפעמים אנו מוצאים בנייה רוויה במידה כזו, שבני אדם שואלים את עצמם, האם הקירות בביתם המפרידים בינם לבין השכן עשויים לבנים או קש.
אבל מה אלין על הקבלנים, כשהאווירה ברחוב היא הפקרות גמורה בכל מה שנוגע לזוגיות, ותראו לאן הגענו עם תשדירי פרסומת.
לפני זמן קצר זכיתי לשמוע שעור קצר מפי הרב קורח, דיין מכובד וידוע בק"ק בני-ברק. יהודי ישיש, ממוצא תימני, נמוך קומה, וחזותו שמרנית בעליל, והוא מעודכן מאד באווירת הרחוב, בתקשורת, והפיחות הדוהר במעמד הזוגיות, או כפי שהוא הגדיר אותו – הזלזול בנשים.
"מצד אחד," אמר הרב קורח, "האישה בימינו היא מובילה, מנהיגה, ומצד שני – מזולזלת". בפתח דבריו הצהיר שהוא מעביר היום שעורים רק בנושא זוגיות, ורואה את עצמו "עורך-דין של הנשים".
הנה משורטטת לה פרסומת על אוטובוס ציבורי- ובה נראית אישה צעירה ויפה, ורכב העומד לדרוס אותה, 'לא חבל עליה'? זועקת הפרסומת, שמטרתה למנוע תאונות דרכים. "ואם היא לא צעירה ויפה" מקשה הרב קורח – "מותר לדרוס אותה?"
או- הביא דוגמא אחרת מתשדירי פרסומת ברדיו, "כמה קלוריות יש ב- גבינה כזו וכזו"... ובן-הזוג מתפרץ בחוסר סבלנות וזלזול – "כמה קלוריות יש – באמא שלך!" "למה אתן לא יוצאות להפגנה על הזלזול באישה, באישיות שלה, ביחס הכללי של הרחוב אליה, אולי אני אעמוד בראש הפגנה כזו"! הרב קורח הביא דוגמאות לאין-ספור ממקרים שמגיעים אליו לייעוץ, מהם עולה היחס לאישה כאובייקט קישוטי או מיני, והזלזול בה, למרות שהיא נושאת בעול באין ספור תחומים.
הרב הדגיש את הקשר הסימביוטי בין מושגים של קודש ביהדות שנאמרו בלשון נקבה , ולא במקרה. האישה היא : תורה. האישה היא :שכינה. האישה היא: שמחה.
הזלזול באישה, מביא לאלימות. אונס, חטיפות נשים והתעללות. "אני לא מלמד יותר לא רמב"ם, לא רש"י – מה זו תורה? מספיק לי שלא יהיה סחר בנשים, שלא תהיה זנות, שלא יהרגו אנשים ברחוב, ושיהיה שלום-בית- זה מספיק קיום תורה בשבילי – דייני." כך הרב קורח, לכאורה חרדי, לכאורה שמרן, לכאורה מסוגר בד' אמות של הלכה, לכאורה.
"במקום בו נראה לנו שקיימת הפתיחות הגדולה ביותר, דווקא שם קיימת הסגירות הגדולה ביותר" הייתה תמיד אומרת מורתי דינה הכהן ז"ל, כשהיא מביאה בתור דוגמא את המעונות לנשים מוכות. למה נאלצת הקרבן- האישה המוכה, לעזוב מקום עבודה ומסגרות מסודרות לילדיה, ולעבור למקום אחר, למה שלא יפתחו מוסדות לגברים-מכים? זה יהיה הרבה יותר יעיל. אז זו החברה הנאורה שלנו.
הנה מקיימים כנסים של "קולך", פסטיבלים ותחרויות של "כוכב נולד" או "מלכת היופי",ולהבדיל – "מצעד גאווה". אבל לא קמה פמיניסטית אחת , שתצביע על העוול הנורא הנגרם לה לאישה, באופן בה החברה ממסחרת את גופה, גורמת לפיחות בכבודה בתור אדם, ומדהירה את החברה שלנו אל פי פחת. האלימות נגד נשים, ואלימות בכלל, במשטרה, בצבא, הם תוצאה ישירה, קשורים קשר ישיר לנושא של זלזול בנשים. כבר התרגלה החברה לראות חילות או שוטרות סוחבות מפגינה צעירה נגד ההינתקות- בשערותיה, או שוטרים אלימים שמנצלים את הרגע, ונוגעים באברי גופה של מפגינה צעירה – והחוק עוצם עיניים.
מה שראה רשע שתום-עין, עם ישראל אינו רואה. היטב ראה אותו רשע מה הם האדנים עליהם יושב הבניין האדיר הזה שנקרא "עם ישראל" וכשלא הצליח לקלל, זמם מזימה, ויעץ עצה, שלצערנו- פגעה בנו, והיא עדין מחוררת את אבני הבניין בימינו אנו.
אז מה לעשות? – לעשות. והנוסחא היא כמובן, איך לא? "די להינתקות- זמן להתחברות"!