בצעירותי , נחשבו כל הילדים בעולם לנורמאליים. המורים, והתלמידים בעקבותיהם, היו עושים אבחנה לכל היותר, בין ילדים חרוצים לעצלנים, או בין שקטים לשובבים. האבחנות הללו בימי הילדות לא העידו על מה ש"יצא מהילדים האלה" בעתיד. ברוב המקרים התברר, שדווקא השובבים הפכו להיות מצליחנים. יש שהשובבות הביאה לפתחם עסקים והם מגלגלים מיליונים, ובמחוזותינו- הציבור הציוני-דתי - יש מהם רבנים מובילים, ראשי ישיבות או מנכ"ליהן ,ראשי מועצות ומזכירי ישובים. "בואי, אני אספר לך מי היה רב אלמוני , כשהיה צעיר, איך היה מטפס בטיולים על הגבלאות , בורח ומשגע את הרבנים" , שחה לי אשת ר"מ ותיק. ללמדך- חוות דעת של מורים עליך בילדותך- לא אומרת הרבה, צריך להתייחס אליה בעירבון מוגבל.
כנראה שבגלל ירידת הדורות או ירידת הכוחות, מקטלגים בימינו את הילדים בצורה אחרת, וגם משדרגים אותם. כלומר- אם ילדך שקט מדי, או שובב מדי, הוא הופך להיות חריג לא תקני, ובהבעת חשיבות מודאגת ימליץ המורה או תסביר היועצת לאם המוטרדת או לאב המתוסכל- לתת לילדך ריטאלין.
לפני שנים, באחת מאסיפות ההורים בבית הספר, כשהבעתי את התנגדותי לנטילת התרופה הנ"ל, לאטה לי מחנכת וותיקה ומנוסה בארבע עיניים שאצלה, אם הילד יושב בשקט, ניחא, אבל אם הוא קופצני והיפר אקטיבי- היא תכריח את ההורים לתת לו ריטאלין.
כולי המומה מדעתה הנחרצת, הבעתי את ספקותיי באזני יועצת חינוכית ותיקה ומהימנה מאזור אחר בארץ- " מה את אומרת על התשובה הזו?"
"נכון," אמרה לי היועצת. "אני משתתפת בישיבות צוות של מורים בבתי הספר, ותביני, שגם להם אין כוח כמו פעם. הריטאלין מקל עליהם את מלאכת ההוראה".
לא אכנס פה לויכוח על נושא הריטאלין. למרות שאני יכולה להביא אין ספור דוגמאות לנערים שהגיעו למסגרת תומכת ואוהבת, וזרקו את הריטאלין לפח. אמהות רבות ניסו למתן את עודף המרץ של ילדיהם בלקיחת תרופות טבעיות, או בהקפדה על תזונה בריאה, נטולת ממריצים מלאכותיים כגון סוכר לבן, קפאין וכיוב. ידוע לי שתופעה זו של לקיחת ריטאלין, נפוצה יותר בעיר. בנים עם הפרעות קשב וריכוז או היפראקטיביות, מוצאים אופציות לשחרור ממתחים ותסכולים במרחבי הטבע, רכיבה על סוסים, עשייה חקלאית, טיולים, ובגיל יותר מאוחר בסביבות השמונה-עשרה הבן מתאזן. מחקרים שערכו בנושא גילו, שהרבה ניתן לתמוך בילד היפראקטיבי, כשבבית יש מסגרת תומכת. ילד שמתקשה במסגרת הבית-ספרית רואה בביתו את המנוחה והנחלה. לשם כך רצוי שהילד יקבל תשומת לב ותמיכה כשהוא שב הביתה, ארוחות קבועות, אווירה רגועה ולא לחוצה, ונוכחות של הורים אוהבים. במקרים כאלו אפשר לעבור את גיל ההתבגרות חלק יותר, בלי ריטאלין, ולפעמים שווה גם להעביר את הילד למסגרת לימודית פחות תובענית.
איך שלא יהיה- לקיחת ריטאלין איננה בעיה נפשית, וילד שסובל מבעיות קשב וריכוז, לא חייב לקחת תרופות, כדי להיות נורמאלי. אינו דומה הדבר לסכיזופרניה או התנהגות כפייתית- אגרסיבית.
בקרב השדכניות יש תמיד דילמה , מה לגלות למשודכים ומה לא. יש רבנים המתירים לבחור לגלות למשודכת רק בפגישה שנייה שהוא נוטל תרופות נגד סכיזופרניה, או דיכאון.
לכן הופתעתי מהספור הבא:
הרי כידוע הורים לבנות שהגיעו לפרקן מתייגעים למצוא שידוך הולם לבנותיהן. לא אלאה אתכם בפרטים, אלו שאלות שואלים ומה מבררים בהצעות שידוכים. לתדהמתי ספרה לי חברה, שבברור שערכה על בחור שהציעו לבתה באחת מהישיבות הגבוהות-הסדר שלנו , אמר להם הרב שאצלו נעשה הברור: "רק דעו לכם, שבמשפחה של הבחור הזה הילדים לוקחים ריטאלין".
זה חמור, לענ"ד. לא די לנו שלמורים ולרבנים אין מספיק כלים להתמודד עם הילדים שאנו מפקידים בידיהם והם מכריחים את ההורים בצורה גלויה או סמויה לרסן את התנהגות בניהם על ידי ריטאלין- בסופו של דבר, כשמגיע הילד לפרקו הריטאלין חוזר אליו כבומראנג? כי, בינינו, למה נותנים ההורים לבניהם ריטאלין? מן הסתם כי הם מעוניינים להשאיר את הבן במסגרת לימודית יוקרתית- שימשיך ללמוד בישיבת הסדר, או ישיבה גבוהה מובחרת -ובסופו של דבר ימצא שידוך הולם ומובחר. אך צחוק הגורל הוא שפוסל אותו הרב בגלל שהוא והאחים שלו השתמשו בתרופה המומלצת.
ניסיתי להרגיע את חברתי ואמרתי לה: "שמעי נא, אני מכירה בנים שהמליצו להם לקחת ריטאלין וההורים לא נתנו- הם ילדים נורמאליים לחלוטין. מה את עושה מזה עניין? יש לי חברה שלוקחת ריטאלין לפני שהיא מתחילה עבודות לפסח. אז מה? היא אישה רגילה לחלוטין."
"אז זהו, " היא עונה לי, "את רואה , אותם הורים שלא נתנו - הם הנורמאלים. זה אומר שהם יותר בריאים בנפשם."
אז תעשו לי טובה,מורים, מורות, רבנים ומחנכים- תחליטו. הרי הורים מתייסרים בחינוך ילדיהם. אלו מהם שמחליטים לא לתת תרופות הרגעה , הרי מתמודדים כל השנים עם המערכת. אבל אם הורה צייתן וממושמע הולך בעצת המחנך,נותן ריטאלין, שהוא בחזקת ספק גדול מבחינה בריאותית, ובנו יושב בשקט ולומד- פוסלים את הבן לשידוך!?
אם זה כך, ומתייחסים לנטילת ריטאלין כבעיה נפשית בישיבות, הייתי ממליצה להורים לחשוב פעמיים לפני שהם נותנים את התרופה הנ"ל. להערכת עובדת סוציאלית שספרתי לה את הספור הנ"ל, שמונים אחוז מהבנים בארץ לוקחים ריטאלין. האם נפסול את כולם לשדוך?