אפשר גם אחרי החגים

יש הלכות ויש הלכות. יש הלכות שבני אדם נוטים לשכוח ויש הלכות שהם נוטים לזכור. נשים, בדרך כלל, נוטות לזכור את ההלכה האומרת : "תני צריך הוא אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל במה משמחן ביין. רבי יודה אומר נשים בראוי להן" (פסחים)

פגשתי אחת מידידותי בחג הסוכות וראיתי שעננה מכסה פניה.

הוא לא קנה לי כלום לחג אמרה לי בפנים עגומות.

מה רצית שיקנה לך? שאלתי בסקרנות.

פרחים, או בושם הייתה תשובתה. שיראה הערכה, תשומת לב. אני כל כך משקיעה, עובדת בלי סוף. מה יש?

אני לא מבינה, אמרתי לה, מילא פרחים, אבל למה לא תקני לך בושם בעצמך? הרי את יודעת מה את רוצה.

לעצמו הוא יכול לקנות בושם ? שאלה בהתמרמרות.

כן, את צודקת. אבל גם את מרוויחה ועובדת. גם את יכולה לקנות לעצמך בושם.

או שהיה קונה לי שמלה או חולצה.

הוא יודע מה לקנות לך? שאלתי.

שתקה.

הצגתי את השאלה לרב שלי בבית.

מה עונים לו הגברים לטענה הזו - הן ממילא מרוויחות כסף, שיקנו לעצמן מה שהן רוצות.

אם עוצרים רגע לחשוב על עוגמת הנפש והדו-שיח המתנהל כאן, נמצא שאנו עומדים במעין פרשת דרכים בעידן המודרני. בעבר, רובן הגדול של הנשים היה תלוי בפרנסת הגבר. את הוצאות הבית כלכלו במשותף, אבל הוא היה במעמד הפטרון של מביא כסף- והמתנות לחג. מכאן, אולי, אותה ראייה של חז"ל המחייבת את הגבר לשמח את אשתו וילדיו. האומנם כיוונו חז"ל רק לנושא הכספי?

נדמה כי האפשרות שחז"ל ראו מולם אווירה של חג מיוחדת, בה האישה הטורחת על הסירים והכביסות יותר מן הרגיל, וחשבו על המחווה של תשומת הלב והיחס. מן הסתם גם בעבר נשים עסקו במסחר זעיר וכד- ונשות חיל היו בעלות ממון משלהן. אם נקרב את הנושא לתרבות ימינו- גם אם האשה בעלת אמצעים, ומסוגלת לקנות לעצמה, בושם תכשיטים וביגוד- אין האיש פטור מהמחווה של תשומת לב והבעת הערכה לרעייתו. זה לא סותר גם מצב הפוך, בו היא תקנה לו משהו לאות הערכה וחיבה. מעין החלפת מתנות הדדית לכבוד החג. בדרך כלל נשים עושות קניות לחג- הן קונות כבר משהו חדש לבן הזוג בבית.

אם כך, גם אם אתה חושב שיש לרעייתך כסף ויכולה היא לקנות לעצמה מה שהיא רוצה- תן לה מחווה של הערכה וחיבה לחג. רוצה רעיונות? תמונה, דיסק, משהו שיחמם לה את הלב, שיראה מחשבה והערכה. אפילו זר פרחים עם פתק של אהבה. לא יקר.

לא מזמן השתתפתי בקבוצת נשים, שם דווקא הביעה אחת מהן את הדעה, שהדרכת חז"ל לגבר לכבד את אשתו נראית לה כשוביניזם גברי. כביכול- הוא למעלה והיא למטה. ביחסים שוויוניים-טענה היא - אין אנו זקוקות ליחס הפטרוני הזה.

בשיחה של הרבנית ימימה מזרחי אחרי החגים , נתנה הרבנית טיפים לנשים איך לשמח את עצמן, והוסיפה אחרי ששמחת את עצמך, תצליחי להאיר פנים גם לבעלך. זאת הנוסחה. תפסיקי לחכות שהוא ישמח אותך- שמחי את עצמך ואז תשמחי אותו.

אני מוצאת עצמי, כמו באותו ספור על הרבי שאמר לכולם שהם צודקים. הרבנית ימימה צודקת- אבל גם אותה אשה שמצפה למחווה מבחיר לבה אשר בבית. האם אמירות חז"ל הן נחלת ההיסטוריה? לא נראה לי. פסיכולוגים אלו ידעו על מה הם מדברים. אתה מרוויח, היא מרוויחה, השוויוניות פורחת. שמח את אשתך ברגל, אפשר גם אחרי החגים.