מצויים אנו בעיצומם של הימים הנוראים, ומתקרבים אנו אל הישורת האחרונה, רגע ממש לפני ההקפה האחרונה וקו הסיום, במהלכן נחלוף על ראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום כיפור. ימים אלו מאופיינים כימים של תשובה, בהם נדרש האדם לחשבון נפש פנימי עם עצמו. תוך התחייבות וקבלה עתידית של תיקון המעוות, ושינוי בדפוסי עשייה פסולים. אלא שלא פעם מוצא האדם את עצמו עומד ומתחייב על אותם דברים שהתחייב להם בשנה החולפת, שגם הם היו דברים שהגיעו בירושה מהשנה שחלפה לה. לתופעה זו נוסיף את העובדה שיכולתו של האדם לחטוא טמועה עמוק בד.נ.א. שלו, כפי שמניח הרש"ר הירש כאשר מבקש הוא לעמוד על חירותו של האדם "מושג החירות כולל מאליו את האפשרות להתנגד לרצון ה'. אל יעלה על הדעת שהכושר לחטוא ופיתוי החושניות הם רק תוצאה מהשחתת האדם. שכן, טול מן האדם את הכושר לחטוא ואת הפיתוי המגרה של החושניות, וכבר חדל להיות ראוי לשם זה. כי כל מעלת האדם מותנה בכושרו לחטוא. וכל כבוד האדם הוא ביכולת שניתנה לו - להמרות את רצון ה'. (ויקרא טז, י, ד"ה והשעיר לעזאזל ) כלומר חלק מהותי מחירות האדם הוא היכולת לחטוא, וכבוד האדם מסתכם ביכולתו להמרות את רצון האל. עיקרון זה הונח כבר בספר קהלת, שקבע קטיגורית "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז: כ), אלא שלצד נפילותיו של האדם, עליו לדעת שלא עליו המלאכה לגמור, אך גם אין הוא רשאי להבטל הימנה.
הרמב"ם כאשר נדרש להגדיר מהי תשובה אמיתית קובע: "תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ולא עשה מפני התשובה" [רמב"ם הלכות תשובה ב, א] מכאן שעל כורחך תשובה היא אינה מאורע חד פעמי פתאומי עליו עובד האדם תקופה מסוימת עד שהוא עובר לפרויקט הבא. מה שמעורר את התהייה מה תכליתה של התשובה בימים אלו, מה אנו נדרשים כדי להתחיל את המסע של תשובה אמיתית שספק אם נוכל לה.
דומה כי יש לתת את הדעת למהות הפנימית יותר של ימים אלו, מהות שתהווה אושיה הימנה יש להתחיל את המסע אל עבר התשובה האמיתית והשנה החדשה. זאת נעשה אם נפנים תחילה שראש השנה מלבד היותו יום דין הוא היום בו ממלכים את האלוקים למלך. המלכת האל למלך מבקשת במהותה לקבוע כי יש אדון לעולם, יש בעל בית שמנהל ומסובב את הכול , לא אנו ולא מעשינו אחראים לגורלינו. קל לנו ליפול למלכודת של אני ואפסי עוד. כך למשל מספרים על אדם שמוזמן לפגישה חשובה בתל אביב, כדי לא לאחר הוא מגיע לפני. וכל שנותר לו זה להחנות ולהגיע לפגישה. אלא שהוא לא מוצא חניה, החניה ברחוב תפוסה, החניון הסמוך מלא, מועד הפגישה מתחיל להתקרב ואותו אדם מתחיל להילחץ איך אוכל לאחר, והוא, תוך כדי איתור וחיפוש אחר חניה פונה לאל בתפילה ומבקש שיסייע ויצליח את דרכו ויזמן לו חניה קרובה, ואם הוא יזמן לו חניה הוא יעשה כך, וישפר דרכיו כאן, ויתרום לשם, והנה הוא עוד לא סיים תפילתו וחניה מתפנה, ואותו אדם בלי להתבלבל פונה לאל ואומר לו תודה אין צורך הסתדרתי לבד.
סיפור זה משקף את ימי השגרה העמוסים, בהם האדם מצוי בריצה אין-סופית ובשאיפה לעלות מעלה מעלה, להצליח, לבלוט, להשיג, לרכוש ולכבוש. ואכן לא פעם ההתבוננות של האדם בהישגיו שלו בדרכו בקידום בעבודה, במשכורתו הטובה, בהשגת תואר, משפחה, ילדים, פתיחת עסק, בסגירת עסקה טובה ובמזלו הטוב שהתנחל אצלו, מעניקה את התחושה של אני ואפסי עוד, הכול בעשר אצבעותיי בלי צורך בעזרתו של אף אחד גם לא של האל.
באים ימים אלו כדי שנפנים שתחילת המסע התשובה צריך להתחיל בהכרה שאנו בני אנוש, עלינו להכיר במגרעותינו, עלינו להניח לעבר שלא לבלבל אותנו, שכן וחרף הישגנו ומעמדנו בהווה העתיד נותר לא צפוי, ובעתיד הלא צפוי מונחת ההתמודדות האמיתית איתה האדם עדיין לא התמודד. אם נשכיל להבין זאת נדע להיות צנועים יותר, נפנים שאין בטוחה שהטוב וההצלחה שהיו מנת חלקינו עד כה מובטחים לנו לנצח, שגבולות הגזרה של החיים נקבעים על ידי האל, עראיים אנו בחיינו, ומידת יכולתנו לפעול תלויה במערכת כללים חוקים שלא לאדם השליטה בהם. רק אם נשנן לעצמינו זאת נוכל להתחיל את השנה. לצלוח את יום הדין בו נחתם הכול ונקצב כיצד תיראה השנה החדשה.
התשובה מבקשת, בין היתר, מהאדם נא הכר במגבלותיך, התוודה עליהם, הזכר אותם לעצמך, שכן נוח לאדם להתרפק על ההצלחות ולטאטא את הכישלונות, להסתיר אותם, להתעלם מהם או לתרץ אותם. התשובה אינה מאורע חד פעמי, אין היא מסתיימת בתום הימים הנוראים, התשובה היא תהליך של התבוננות והכרה של האדם בחסרונותיו, אבל לפני כן ואם רוצים אנו לצאת למסע של תשובה ולהצליח בו עלינו להפנים שאנו בני אדם ולא מלכי העולם. אם נפנים את הרעיון שדבר לא תלוי בנו יהיה לנו קל יותר לתקן את אשר מעוותים אנו.
אלישי בן-יצחק, עורך דין מרצה במרכז האקדמי 'שערי משפט', הוד השרון.